לפני 16 שנים. 18 באוגוסט 2008 בשעה 20:40
המילים אבדו מכוחן וממשמעותן, הגוף צמא ומשתוקק ליותר מהמעט שהוא מקבל, הנשמה עייפה, והעיניים...המציאות הפכה עשויה נייר. אינני זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה בה הנחתי מבטי על השמיים, ונעתקה נשמתי. הפעם האחרונה בה ישבתי בין קבוצת אנשים והרגשתי מעין מעגל חשמלי מלכד אותנו ובינינו, הפעם האחרונה בה הנחתי את ראשי על כתפך והרגשתי שאתה לגמרי שקוע בי, ושהחיים עצמם נעצרו לרגע רק בעבורינו. אני משתדלת להאמין שבמידה וישפכו עלי דלי של מיים קרים, האדם שהייתי ישוב אלי ויושיע אותי מהריקנות הזאת. אני צעירה מכדי לאבד את חוש הטעם.
שחכתי איך להשתמש במילים. זו הצרה הכי גדולה שלי. ואם לומר את האמת, גם בגוף שלי אינני משתמשת כהלכה בזמן האחרון.
אני צריכה חיית מחמד.