מידותיו של הלב שלי לא ימנעו ממני את החיים כשלעצמם, את ההתעוררות. על אף היותי אדם קשה, ביקשתי לאפשר לכל אדם בעל צבע עמוק וחודר לנסות את מזלו ולהכנס אל תוך חיי. אינני זוכרת מתי לאחרונה פחדתי פחדים שבני אדם מורגלים לחיות תחתיהם מגיל ינקות, אני יודעת מי אני ומה אני רוצה, וזה מספיק לי. אני מצטיינת בהחלצות ממצבים מסוכנים, וניחוח עדין של סכנה גורם לי להתגאות ביכולותי, כמו השחזה של סכין. באותה עדינות אני עשויה לקלף מעליכם את שמכם הטוב, מבלי שתרגישו זאת אפילו. לבסוף אחייך חיוך קטן, ואעפעף בריסי, אני לא אוהבת שמאכזבים אותי.
ייטב לי שאקשור עצמי לידית הדלת ואחכה לך. ללא מילים מיותרות, וללא הסחות דעת. אבל אותם רגעים ריקים של ציפיה שוברים את הלב שלי. אני קיימת במצב בו מאסתי מכך לגמרי, לו הייתה לכם שלווה למסור לי, הייתי מודה עליה ומערסלת אותה בידי.
אני עדיין לא עומדת במקום בו אדע להרגיש בטוחה...
לפני 16 שנים. 30 באוגוסט 2008 בשעה 23:26