לפני 16 שנים. 8 בספטמבר 2008 בשעה 21:34
מעולם לא התבקשתי לתחום את חוות דעתי, צליל קולי, או חזות מהותי לתוך מגבלותיה הרבות של פיסת נייר. אני עושה זאת מבלי להתבקש, על מנת להשביע את רעבוני ולממש את ייעודי. אני מתקשה להאמין שאפסל במילים הממוסגרות בנייר למשך שארית חיי, שתמיד יהיו לי מילים, ותמיד יהיה לי נייר על מנת שישטף בהן. אשתמר ואדם, עטויית חסד והדר - מילים, בנות חלוף או נצחיות, רק שיעידו על עצמן כשלי. במידה ותואילו לעקוב את אלה, ולהבטיח להן מקום בתודעתכם, אינני יודעת האם אעמוד בזה, אם יום אחד יהיה עליכם לגמול לי על המילים שלי. יש דברים שהם פשוט שלך, ואני עשויה לחיות את חיי כשאני מקלידה מילים של מישהו אחר על מחשב של מישהו אחר, ולקבל משכורת שודאי הייתה מביישת מישהו אחר. הייתי בולעת את התשוקה שלי ומתמסרת לנקודות הקטנות והמבטיחות. זה ודאי ירגיש לי שלם יותר.