לפני 15 שנים. 11 באפריל 2009 בשעה 21:49
כל המקומות החשוכים אשר חציתי שנים קודם לכן, אינם עוד צורבים על גופי. נותר בי רק זעם, זעם על הכרותי עם השכבה התחתונה של החברה. ידיעתי את התהום גורמת לי להבין כמה נגוע העולם, וכמה מעוות הוא, עד כמה אתקשה להסמך על אדם מבלי שיוודע לי כי הוא מעוניין בטובתי. אך באותה מידה נבקע ממני הכעס על עצמי, במקומו הגיעה ההכרה בתמימותי, בהיותי ילדה, חוסר ההכשרה שלי גרמה לי לפציעות רבות. אך כעת, לאחר שחציתי את אותם המקומות, והתגברתי על מכאוביי - אלה אינם עוד מורגשים בי. אינני מעוניינת להציג את עצמי כאדם הכאוב והמדמם שהייתי בעבר, אלא כנפש בריאה ובטחה בעצמה שאורח חייה הנו נכון ונורמטיבי, ולא מוגזם וחולני. אין לי כוונה להציג את עצמי ככזו. אז דעו לכם, שבהווה אינני נחבאת - אני פשוט לגיטימית.
