אני לא אוהבת את האופן בו צליל שמי נפרט על מיתרי קולה ופורץ מבין שפתיה, או את הרחשים הדקיקים אשר פורצים מבעד לסדקים בקירות. אני לא אוהבת את ההד הנוצר בחלל החדר הריק למחצה, אשר גורם לחלקיקי הקול לזנק בין ארבע קירותיו כאחוזי תזזית. אני לא אוהבת את צלצול הטלפון שהצמדתי לשמו כאשר הוא משתהה לאורך דקות ארוכות, כהופך טורדני כמעט כמותו. אני לא אוהבת להכיר בעובדה שישנם אלו אשר שמו אתגר בפני עצמם להגיע אלי בכל מחיר, ובאלו המסרבים להבין רמזים כמבקשים להתנחם באמת בדויה. אני לא אוהבת להמתין לרגעים של חורבן, להיות בטוחה בהם וכמו שלחזות את התמוטטותם של הקירות למרות שפני השטח שלווים לחלוטין למראית עין. אני לא אוהבת לקמול תחת מטען אנרגטי עוין, ואת אלו המפזרים אותו מסביבם ללא משים. החמצן כמו שהולך ומתמעט, הריאות נשחקות. אני לא אוהבת לזהות אותם בחלומותיי, בעצם הופעתם שם הם כמו שגורמים לזמן להאט את צעדיו, קוראים בפניי פרקים מתוך תקופה שהעדפתי לקבור. אני מתעבת את ההבזקים, תמונה ישנה שעולה לפניי בטרם שקעתי בשינה, זיכרונות עשויים היטב, תווי הפנים שלהם, המילים שאמרו, הכול נעשה צלול כל כך. אני שואלת את עצמי כיצד קורה שזמנים מולידים זמנים אחרים, והאם יהיה בהם חסד לאפשר לאדם כמוני להישיר מבטו אל ההווה.
אני אוהבת את השעון העתיק התלוי מעלי, את תזוזת המטוטלת ואת קולו העצום הפורץ אחת לשעה. אני אוהבת אנשים שמזמזמים, גם כשהם עושים זאת כמסווה לאי-נוחות. אני מעריכה דיוק לפרטים, פרטנות שנעשית לשם מסירתה של מחשבה באחדותה ולא לצורך יומרה. אני אוהבת את צלילם של הנבל, הכינור והפסנתר, בידיו של האדם הנכון יהיה בכוחם לזרות שלווה בכל. אני אוהבת תוכניות טלוויזיה ישנות המיועדות לילדים, ואת העובדה שהן גורמות לי לשחזר בדמיוני את החלקים היפים מתוך ילדותי, אלו שהתרחשו בשנים שקדמו לערפל. לפעמים אני אוהבת לשקוע, אך לא לפרק זמן ממושך מדי. אני אוהבת להכיר בעצמי, להבין את מהותן של הבחירות הקטנות שאני עושה בהיסח הדעת. אני אוהבת לדעת שהקרקע עליה אני ניצבת מסוגלת להחזיק אותי, הרסנית ככל שאהיה. אני אוהבת את האופן בו הכאב והגעגוע מוכיחים את ערכו של אדם בעיניי, ואת הדרך בה הם מכרסמים את דרכם אל תוכי, מלאי תוכחה. אני אוהבת את העיגול הכהה שמסביב לאישוניו, את הערגה שלי לחום גופו ואת האופן בו נוכחותו ממלאה אותי ברגיעה.
It's the little things
that make the word
לפני 14 שנים. 14 בספטמבר 2010 בשעה 18:23