מרותה מרה מתוקה

מחכה לה שתשוב
מחכה לה
מחכה שתחזור
עם החיוך מדושן העונג
מחכה לה שתשוב
עם הריחות המשכרים
שאינם מותירים ספק
עם השיער הפזור והמבט החולמני
מחכה לה שתשוב
באמתחתא סיפור אחד או שניים
אולי תספר שחשבה עלי קצת
שעברתי בראשה או במקום אחר בגופה
מחכה לה שתשוב עוד מעט
כזמן של נצח
בחצות הליל
כמו סינדרל
שהפיה הטובה בחרה להשאירו ליד הפלך
מחכה לשמוע את צרור המפתחות המרשרש
את איוושת הדלת ותיפוף פסיעותיה
את התקרבותה ונשימותיה
שומע לבדי את הקולות והאנחות
מחכה שתחזיר לי את השקט

מאיפה יש לה את הכשרון הזה לשכפל את האוי מאתמול בלילה ל אוי אוי כפול ומכופל?
בתמימותי חשבתי שהסמי-שחרור מוביל לגאולה זמנית.
ג'וק מורעל בצנצנת היה עוצר לרגע, מביט עלי, וצוחק עד כמה החיים שלו יפים.
צולל לשוניות.

אנחה קטנה של פולני גדול
לעומת אותה אנחה קטנה, הלילה שאגתי בקירבי, מה את עושה לי מה?
דאגת בצעדייך המדודים ומילותייך הנרקמות סביבי כמו רשת קורים להביא לגופי את השחרור שייחלתי לו.
וזה עלה לי בדם יזע ודמעות.
וגם הבטחות לדמעות עתידיות כאשר הצלחת בערמומיותך להוציא ממני הבטחות "עשה" בבוא העת.
גירית אותי ברמות על עם כל נגיעה וכל משפט שנלחש לאוזני, עם כל ליקוק של כוס תאוותך,
כך שלא נותרה בי ברירה אלא להסכים עם תוכניותייך השפלות והמשפילות ורק בכדי לטעום את השחרור.
מה את עושה לי מה? איך שהתחלתי לטפס במעלה גמירה והזין שלי זעק לחיכוך המושיע עזבת אותו באחת. נתת לו להישאר תוי בין שמים וארץ בין גמירה ותחילה, הותרת אותו לטפטף באופן עצמאי לרוקן מחצית תכולתו ואולי פחות, ללא מגע יד אדם.
ואז לחשת לי בזמן שישבת על פרצופי, נמרחת על פי: "עוד יגיע הדבר האמיתי שיחליף את הכמעט הזה ואתה תהיה נוכח"
השכלת להשאיר אותי עוד יותר מגורה ונזקק מאשר כל הימים האחרונים גם יחד.
free your man
תודה.

באמת בטירוף כל האנדנלין זורם בדם והיין מפעים את הלב.
רוצה לזיין אותך
רוצה להיות שם
רוצה לחוות
צריך לגמור
שומע את הסיפורים שמרותה מספרת לי, את הבקשות וההצעות, את התמונות הויזואליות כשהפעם אני שותף בתסריט.
הופך משותף סביל לפעיל
די
הולך להתפרע עם עצמי עכשיו
טוב?

מרגיש כמו אטלס חרטא

עולמי המלא מתרוקן.
קמל, מתקמט כפני נזירה סגפנית שנלדה אי שם בתחילת המאה הקודמת וידעה זוועות גדולות משלי.
מטביע עצמי בכמויות של קרם לחות, חיצוני לגמרי למילוי חרשי עורי הצמא.
מנסה להתעלות על עצמי, להתגבר, להתחזק אבל הירח המלא יוצר ברוחי גאות ומעיר את נפשי, מסעיר ואז מרפה, נוטש.

היא יודעת בדיוק למה אני זקוק ומונעת זאת ממני בשם הדגל שהניפה לעצמה.
מבין מבין.

ליטופים ליטופים ליטופים, תפנוקים נעימים
ולאחר גמירתה ובטרם שלי כאשר העזתי לבוא בטרוניה ותרעומת
מרותי איימה שתשלח עלי מרה אחרת
"מרוב אהבה" קראה לזה, "כן, גם בכדי לשעשע את עצמי".
נראה לי שזו דרכה להקניט אותי, הרי אופציה מעין זו אכן משעשעת עבורה אבל איני משוכנע כי יתן בידה מנוח.
אולי הוירטואליות תהיה בכוחה ליישום.
אז הלילה השתעשעתי בחלומי באפשרות והתמלאתי סקרנות
קיוויתי שמעז יצא מתוק ושמהמרה יצא מר, טוב אתפשר על מריר לייט.

החלומות וההוראות להיום כבר מכבידים על הביצים ומעקצצים בכיפה, מתכוון לפדות עוד היום את שארית הפליטה.

כן כן כן
זה מגיע
שלהי אוגוסט
המסיבה השנתית המסורתית במדבריות הדרום
מסיבת איל"ת - אין לנו תקנה.
המוזמנים הקבועים יגיעו ואולי מספר מצומצם של חברים חדשים
קטנה קטנה ובגדול
רק למביני עניין
כולנו בהתרגשות
:-)

שישי, שקט מדי, בית
מצפה מהספינקסה לחייך ולפצות את פיה............


כעבור מספר שעות התחלף לו יום והגיע חג
חג האהבה קוראים לו.
"טפו באב" לחלק מהאנשים כאן,
(מאחורי גבי לוחשים לי שעל פי הנוכחות בכיתת הכלוב אולי לרוב האנשים?!)
מה השוני מהלילה להיום, לאחר כניסת החג? ההבדל המשמעותי הוא שאני מוזהב, מאד משמח.
אני חש בחיוך זדוני נמתח מאחורי גבי, את ציקצוק הלשון, "לזה אתה קורא מוזהב, לך תתפשט וכנס לאמבטיה, תסתבן היטב ותתנקה אני אגיע בדקות הקרובות לאזהיב אותך כיאות".
סוף סוף זוכה להתייחסות כוללת, גם פצתה פה השולטת בגב וגם תזהיבני כראוי לשולטת בגברים.

נ.ב. לא לגמרי ירדתי לסוף דעתה או לכל מקום אחר בה אבל הקונוטוציה שהתחברה לי לחג האהבה ולזהב (אולי מדליה אולימפית?) זה שלבסוף מרותה חשה בחסרוני הנידח ואני הולך לקבל טיפול הולם כיאה למלך אמיתי בעל כתר ושרביט מזהב ססגוני.
יחי המלך החדש, תחי מלכת האמבטיה.

לאחר תהיות מגיעות המסקנות, גם לא תמיד, גם אם לא סופיות.
לאחר ההתנסות בהתנהלות רגילה הגיעו מסקנות דה פאקטו.
נסיונות גמירה ידנית בצורה המסורתית עלו בתוהו, אם היא לא שם אז זה לא קיים. נקודה.
אוננויות סרק ללא מרותה הסתיימו במפלה ונחלו כישלון, אולי זה בחסות האולימפיאדה וספורטאנו, אולי זה כוחו של הרגל.
אז ניסינו זיון מיסיונרי וקולותיה העולים ויורדים עם כל גמירה במשך שעה וחצי רק העמיקו בי את הרצון להשתלב אך ללא מילותיה זה היה כמו טיול בלוברררר מבלי לראות את המונה ליזה או להבדיל ראות את החירות מובילה את העם של דלקרואה אוחזת בדגל לבן.
אין גמירות מרצון, אין ביצי חופש, פשוט אין.
ומרותה הספינקס נשארת בשלה.

______________________________________________
בשורות שהגיעו זה עתה לשולחני - יום ראשון הקרב ובא - מהפך.
מקווה שהמקורות מהימנים.

מרותה הודיעה לי על שינויים במנגנון.
עד להודעה חדשה אין היא מורה לי דבר, מסירה לעת עתה את מרותה ואוכל לפעול ללא מורא.
אף המליצה בפני להסתגל להוראת השעה העצמית, השליטה בידי או בידי בחירתי החופשית, האחרת.
שינוי שהינו חלק מהתהליך, התעמקות בהבנות קראה לזה.
ללא הסברים, ללא שאלות על מעבר לכך.
יש לי עכשיו פנאי רב עם הרבה "שעה (עגולה) חופשית", זרימה ללא עצירות.
מוזרה בחירתה, זרה לי הבחירה החופשית שלי.
אולי עוד אתגעגע, אולי אחפש הכוונה.

חופש או עונש?