מרותה מרה מתוקה

לא מבין את הקטע הזה של אוננות כל שעה.
למה זה טוב?
זאת אומרת, זה עשוי להיות מאד טוב בחלק מהזמן. בעברי הלא רחוק למדתי שאוננות הינה גירוי לזין בכדי להגיע לפורקן.
קיימים שני סוגי הנאות מאוננות:
הראשון - הדרך, עצם המגע, החיכוך הנעים בזין המזרים דם ומקשיח אותו ומלווה בפנטזיות חשק.
השני - המטרה, עצם הפורקן, ההתפרצות החזקה, איבוד השליטה והרפיית השרירים.
מהי ההנאה שיש לה (או לי) מחיכוך החוזר על עצמו מדי שעה ומאבד מעוצמת הריגוש שקיים במגע? מה המיוחד בדרישה הזאת המחייבת מגע הולך ומתחזק בכדי להגיע לסף הגמירה?
לצד זה מאין צומחת ההנאה של דחיית הסיפוק עוד ועוד תוך כדי העצמתו והבאתו עד לנקודה שבה ריפרוף ריסים או משב בריזת ים קייצית עלולים להביאני לאביונה?
ולא, לא מסתפקת בזה מרותה כי בשעונה יש עוד שעה ועוד שעה וחוזר חלילה.
מילא להתאפק בימי חול ולמנות את הימים עד בא המלכה, שבת המלכה. אך משזו הגיעה מדוע להביאני לסף גירוי מטורף שכזה בו אני נמנע מלהחזיק את הזין שלא לצורך גם לשם ניעור הטיפות האחרונות בהשתנה.
מהי ההנאה בכל זה?
והשאלה החשובה יותר זה לא מהי אלא אמתי?

מרותי המתמסרת.
לשילוב המילים הללו ניתן להתייחס אך ורק במקרים של עינוגי הגוף, שלה.
מטעמי הבישולים שלי, הטעמים והריחות מלטפים את חושיה ומותירים חיוך שובל על שפתיה בצבעי גלדיולה צעירה.
הליטופים על גופה, ידי המטיילות בין חמוקיה ובינות ירכיה, עורה חידודים חידודים ושיפעת אבריה המחוטבים גולשים כמו גורי דולפין בגלישתם הראשונה בין הגלים.

רוצה עוד, הביטה בי במבטה הממזרי, עוד ידיים.
כך הזמנו מסג'יסט מקצועי, שלימים, או נכון יותר להגיד שלשעות, התברר כמסג'יסט אירוטי.
הופקדתי על כפות רגליה החושניות.
ישבתי עירום מולן מירקתי אצבע אצבע סיבנתי היטב בקערת מים חמים, ליטפתי, נשקתי ומצצתי אחת לאחת.
כשנחה עליה הרוח הקפיצה את איברי המזדקר, צבטה את הזין כשחשה כי אינו עומד דיו, בין בהונותיה.
רם הופקד על גופה המשתרע על מצע מפנק.
בקבוקי שמנים ומישכות נשלפו מתיקו וכך החל במלאכה, עירום אף הוא למעט תחתון צמוד המגלה את קוי המתאר של איברו.
אפילו אותי הרשים במימדיו.

הגב זכה לטיפול ראשוני, משיכות ארוכות של ידיו שלא היו גדולות מדי, גבריות ורכות כך נאמר לי.
משם המשיך לידיה של מרותי, יד יד באיטיות ובסבלנות. השכמות בתשומת לב מיוחדת כאשר רם רוכן לפני ראשה של הגברת וגופו המתארך מעל שלה יוצרים מפגש מתגרה בין פניה לתחתוניו הצמודים. מתקרבים ונסוגים חלופין למרחק שבהישג לשונה ופיה.
רוצה לטעום אותו לחשה לו, הוא הסיר את תחתוניו ואיברו נענה מיידית לחום פיה, חודר באיטיות יותר עם כל תנועה של ידיו על גבה הארוך עד לישבה המוצק.
קצב יניקתה גבר תוך כדי ההתרגשות.
הזין שלי נעמד חזק הלחץ בלצי התעצם וכעבור דקות הצטמק כאילו ונעלב.
רם עבר למרכז הגוף מטפל היטב בישבנה המדהים. נידהם אף הוא מהעיצוב מגע יד אלוהי.
מפסק עם כל תנועה עם כל סיבוב. רגליה מתרחקות אחת מרעותה כך שהיכל הקודש הרטוב מציץ אלי בתאוותו.
מרותי אוהבת עינוגי גוף, אוהבת ויודעת לדרוש אותם.
קולות אנחה בקעו ממנה בזמן שהרגישה את לחץ ידיו על ירכיה.
בא אלי עכשיו, זיין אותי.
הזר המגורה נעתר להוראת מרותי מבלי להעיף בי אפילו קמצוצו של מבט, חדר אליה.
ואני מאחור ממשיך להסתכל ולהתכווץ.
גמירתם לא אחרה לבוא.
נותרה שוכבת שם זולגת לנגד עיני, רועדת ונרגעת.
חלומות
הירדמות
התעוררות
"אתה עושה לי כל-כך טוב" חייכה אלי כעבור שעה קלה
"בוא תטעם כמה אני מגורה ממך ורטובה", הקניטה אותי.
אכן טעימה כמו עוד תבשיל מעשה ידי.

ווום .........
עבר לי הרקולס מהאונה השמאלית לאונה הימנית
ווום.........
לא הספקתי להגיד אייי, אחד כזה יפה שניתן להתגאות בו וההרקולס שב את דרכו
מותיר אחריו תאים מדדים ופצועים, ריקמה אפורה שפעם ידעה לחשוב בדרך מסויימת.
המעבר החד משמאל לימין וחזרה ערבב את כיווני החשיבה, העביר תאי עצב לאזור העצוב ותאי חשיבה לאזורי הרגש.

אמרתי למרותה שהמקום הזה עושה לי בראש הרבה מדי ווום....... בעיקר בשניות מסויימות כשהוא תופס אותי רגיש מדי או לא מוכן.
אמרתי למרותה שהמקום הזה גורם לי לעצבנות ללא סיבה ומעצים בי את הבטחון העצמי שבימים כתיקונם זה דבר נפלא ורצוי, אבל איננו דנים על ימים כתיקונם.
אמרתי ואמרתי, נתתי דרור לתחושותי ולמחשבותי, הכתיבה הפעימה בי את יצר הביטוי שלקח יוזמה, רחמנא ליצלן, לגולל פתחון פה.

פתחון פה, אל על פי שלא נתבקשתי או נדרשתי לכך, להגיד בקול מה רצוני, להתמרד, לבקע חזרה ולשבר.
להגיד בקול אבל לא לכתוב שחור על גבי לבן.

בחרתי להיות אדם ליברלי.
אדם, בן זוג, המאפשר למרותה לפעול באופן חופשי על-פי רצונותיה וצרכיה. הבחירה שלי לשחרר ולקחת חלק בשותפות מעצימה אותי.
פרדוקס
הליברליזם ניבנה כדי שהפרט ישפר את מצבו.
האם עצם השחרור בו אני דוגל יוצרת במקביל גם נקיטת עמדה הכובלת אותי שלא מתוך בחירה?

האדם הרציונלי והחושב הוא הליברל, כך נאמר. ואני קצת מזה וקצת מזה טועם ומתבונן בנעשה מולי, מתכווץ בקירבי ומתרחב לחילופין.
האם המצב מיטיב עימי? התשובה לשאלה זו הינה כן. וככל שמעמיק כן ייטב, מתוך בחירה ובהכרה מלאה למימוש זכויותי לסבול.

ולמה כל הפתיח הארוך והמיגע הזה? בכדי להוכיח את טענתי לעצמי שאני אפילו ניאו-ליברל בעד שוק חופשי.
באופן החופשי שמרותה מספסרת שתשוקותי זה בהחלט שוק.
אני נותן חופש פעולה לגופים אחרים ולפעמים לתאגידים שלמים, למרות זכות הקניין שלי, בשם ובזכות זכויות הייצרים.
ובעיקר.... תומך נילהב בדבר עקרון שוויון הזכויות.
שנינו זכאים לאותן זכויות, כלומר - אי השוויון נובע מההבדלים בכוחותיה ויכולותיה הנרכשות והמולדות ולא מתכונות אחרות כמו מין.

ובכדי לאושש את זכויותי הודיעוני שמשאירים אותי בתמונה און ליין ואוכל לצפות בנעשה מרחוק דרך המסנג'ר.
מי אמר שהקידמה שוללת זכויות.

כדאי להודות על האמת, זה היה רק טיזינג.
הדכאון הפך לצחוק בלתי נשלט (סוף סוף יש משהו שאינו נשלט)
היא לא שכחה את התאריך ובהכרותה איתי ידעה שאצפה
באה בחיוכה הרחב באהבתה הסוחפת ומטביעה בתא חמצן ונתנה לי את הזיון האולטימטיבי.
יצאתי גבר.
מוכה, מושפל על הבירכיים (מתלבט אם לרשום את רשימת האביזרים שעיטרו אותי), אבל גבר.
ולאחר הפורקן , התפוצצות הגמירה התחלף הסבל בשמחה.
וחשבתי לעצמי - אסור לך בשום פנים ואופן לצאת מהדכאון, אתה לא יכול להרשות לעצמך להראות לעצמך או לה עד כמה אתה שטחי.
כולה גמירה, זה מה שישחרר אותך מהדאון ששרית בו מספר ימים? לא הגיוני
תמשוך את הדכאון לפחות עוד יום יומיים.
אסור, אסור לך להיות מבסוט מהגמירה נטו, מהר חפש סיבה נוספת על היותך מאושר.
או לחילופין, חפש מהר סיבה חזקה דיה להיכנס לדכאון נוסף.
רק לא שיטחי, רק לא סימפטומים גבריים שכאלה המעוררים לעג.
ואז נזכרתי שהשרות הבולאי אמור לשלוח לי בול חדש שאין לי באוסף והוא חסר לי שנים.
סיבה למסיבה...
ואפילו לא ידעתי שאני מנוי לשרות זה.
ואפילו לא ידעתי שאני כזה רדוד.
__________________

נ.ב. נשמה, איך ידעה לבוא ולדאוג לכל צרכי לפי יכולתי.
נ.ב.2 עוד סיבוב? מה את הולכת?

הבזקי שניות של שקט המאפשרות לי לחשוב, נו שוין נגיד.
ובפקודתה "אם אתה כבר חושב אז תכתוב" 😄
רציתי להעלות סיפור ממקורותינו על אחד המיפגשים המרתקים, ראשוניות.
לאור השתנות פני הדברים, שיניתי דעתי.
אז שלא תחשבו לרגע שבמעמדי אין מצבי תסכול, לפעמים.
היום תכננו ערב נעים ושקט בבית, שנינו.
התרגשתי לכניסתו של חודש חדש על פי התאריך הלועזי המעיד כי חזקה עלי לגמור היום. (אל תרחמו, גם החודש העברי כלול בעיסקה ועוד כמה ימים מיוחדים במהלך השנה, רק מהמחשבה עליהם מרגיש את הלחץ החזק בזין המתקשה).
לקראת הערב הודיעני מרותה כי היא יוצאת לבילוי ססגוני עם חברתה ועם המאסטר הדי חדש שלה.
דחיית הגמירה למספר שעות עוד לא התגבשה לכלל תובנה מעיקה עד שנאמר לי-
"לא, אל תחכה, יש סיכוי סביר שאחרי בילוי שוקק תל-אביבי כהילכתו אשאר לישון אצלה"
אפילו התירוץ הנלוז של בייביסיטר כבר פשה וחדל מלהתקיים.
מכאן ועד לתיסכול הדרך קצרה.
ובכל זאת אני כאן מחכה, ללא ציפייה גבוהה להפתעות.
מחר, לכשהיא תקרא את תסכולי, אולי תילחש על אוזני כי תחילת החודש זה היום.
ואולי תספר לי שעוד מעט יגיע עוד אחד, אבל לא כזה.

קוראת ומחייכת
מוצא חן בעיניה הליין החדש
יומן חיים שכולו שלנו.
כתיבתי מגרה את חושיה וירכה מתחככת בגבי בזמן הכתיבה.
ידה לופתת את ביצי בחוזקה תוך כדי איום מעודד - תמשיך לכתוב.
ידה מתהדקת, היא בדרך כלל יודעת היכן הסף, לעצור בזמן את הידוק אגרופה הקמוץ
בדרך כלל.
זו אחת הדרכים בה היא מוציאה ממני את האמת העירומה.
אחת הדרכים בהן היא הצליחה לשכנע אותי לבצע עבורה דברים שלא חלמתי כי אהיה מסוגל.
כי לא ידעתי שאתמכר להם.
ויש באמתחתה דרכים נוספות, אבל לעת עתה נסתפק בקלות שבהן.
חושב-כותב-חרמן-לא גמרתי מזה זמן ומקווה באשליותי שגם יומי יגיע
כי כול כאלב ביג'י יומו.

הוא נשוי
המאסטר הזה שמרותה כבשה לליבה.
מהצד אני יכול להעיד עד כמה היא שולטת בו, בדיוק כפי שהילכה בראשית צעדנו.
הוא מרגיש מלך, הכי מלך בעולם.
הוא מחליט מתי לבוא אלינו – מתי שהיא מזמינה
הוא מחליט מה לעשות בה – עפ"י המלצתה הדוחקת
הוא המחליט

היא הייתה הכלבונת שלו, ואני...אני היית הכלבלב שקשור בפינה, ורק צפיתי במתרחש.
ראיתי איך היא מלקקת לו את כפות הרגליים, איך היא מוצצת כל אצבע בנפרד.
ראית איך היא מוצצת לו עד שהוא גומר לה עמוק בתוך הגרון.
ראית איך הוא קושר את ידיה מאחורי גבה, מכסה את עיניה, מסדר את גופה כך שכל החלק העליון מונח על המזרון ורק התחת מתרומם, כדי שהחורים שלה יהיו נגישים.
ראית איך הוא מזיין אותה בעוצמה בכוס ובתחת וגומר שוב בתוכה.
שמעתי את הגניחות שלה המוכרות לי כל כך, ראיתי את המאמץ שלה להעצים ולחדד את הקולות הבוקעים מגופה בשעה שהביטה בי בלגלוג. את זעקות הגמירה כשהוא הצמיד את כף הרגל שלו לכוס שלה ולחץ ושיפשף עד שגמרה שוב.
ראיתי ושמעתי הכל
עצמתי לרגע את עיני ומדמיין אותה כפי שאני מכיר
עם הקולות והפרצופים בגמירות
עם כיווץ הגבות ועיגול השפתיים בעונג
עוצם עיניים ורואה אותנו מתענגים.
שומע את קולה מהדהד באוזני לפקוח עיניים ורואה אותם מתענגים מולי ומתעצמים.
רוטט מהמחשבה שהיא במרחק "הושט היד וגע בו"
ושניהם מתגרים מנוכחותי
מנחש את מחשבות הזימה שעוברות בראשה הקודח, יודעת מה היא אוהבת, יודעת מה הוא צריך לקחת ממנה ויודעת מה שאני צריך לקבל.
מגורה מאד ורוצה לזיין אותה עכשיו מיד. פנטזיה.
הזין שלי עדיין ללא מגע רק עומד ומת לגמור. מת לטעום אותה לנקות את גמירתה ולפנות דרך לאחת נוספת.
ידי קשורות ללא יכולת לגעת בעצמי. לאחוז בזין העומד לחוש את הטפטוף בין אצבעותי.
כל כך ביקשתי לעצמי את המגע, את הליטוף והגמירה.
ביקשתי בלב, לא איש כמוני יחצין את המצוקה, רק יפנים.
לעומת זאת הדבר היחידי שהורשית לעשות זה לנקות את הכוס של הוד מרותה כשנעמדה מעלי בעודי קשור.
רק מוציא את הלשון ומנקה.
שחקים.

פרולוג:
מרותה חומדת שעשועים למכביר
מאז ומתמיד חמדנותה ידעה שובע.
היא השביעה את רעבונה עד לפעם הבאה שגופה קירקר, דרכה צלחה לה.
אנשים סביבה היו שעשועים, מכל המינים ובכל הגילאים.
גם אני נפלתי ברישתה
להבדיל מאחרים אותי היא אימצה לטווח ארוך, כבלה את ידי בטבעת ואת צווארי בלולאת חנק שבכוח מבטה ידעה להדקה או להרפותה.
מילה הייתה בעוצמה חזקה מספיק שאץ למרחקים היה מרגיש את הבהלה אותה חווה חולה אסטמה בהתקפת קצרת
משפט מסונן בלחש יוצר גל של פלפיטציות ועוויתות בשרירים
וכמה שאני אוהב אותה באותה רמה של עוצמתיות.
חמש עשרה שנים.
הלולאה וגופי אחד הם
הטבעת ונפשי בטנגו תמידי, שני צעדים קדימה אחד למטה.

סיפורנו ישזר בין מאורעות עבר באדם האומלל אוה מאושר, תלוי בקורא, לבין ההווה שמיד יהפך לעבר או העתיד כקווי מחשבה ותעתועי דמיון שככל שיהיו בידה יהפכו לכאן ועכשיו. הקפיצות ברצף הזמן במקור ובמחשבה תחילה.

אפילוג זמני:
לפני שנתיים וקצת יותר, צרפה מרותה גבר זר שיענג את גופה. שלא כמו בכל הסיפורים מסמרי הפינים, לא נפגשנו בפאב אפל בהיותי שתויים אלא דווקא בקנדה כאשר התארחנו אצל חברים. באופן הסולידי ביותר גברבר צעיר אפרו-אמריקן עובד של המארח נתן עינו במרותה.
ברגע שהאחרונה החליטה להפעיל עליו את קיסמה בלתי אפשרי להישאר אדיש.
לי אמרה, אני הולכת לשעשע עצמי ואתה תהנה מאד מלהסתכל.
לא תארתי לעצמי עד כמה מגורה מסיטואציה כזאת אני מסוגל להיות. לתוכן העלילה אחזור בהמשך.
מאז ועד היום הייתי שותף לתהליך צומח במקום הזה שלא נגמר.
גם אני במרבית המקרים לא גמרתי ולכן יש בי עוד תקוות.

אפילוג:
משולטת יחידה בנעשה בחרה לבדוק עבור עצמה את צידו השני של המטבע.
מזה חודשיים נרקמה ידידות עמוקה ובין מאסטר השולט בה על-פי חוקיהם שלהם
את מקומי לא הזניחה אלא רק פיתחה למשרתם של שני אדונים.
של מרותה ומאסטרה.
______________________

אפתח באפילוג -