בחרתי להיות אדם ליברלי.
אדם, בן זוג, המאפשר למרותה לפעול באופן חופשי על-פי רצונותיה וצרכיה. הבחירה שלי לשחרר ולקחת חלק בשותפות מעצימה אותי.
פרדוקס
הליברליזם ניבנה כדי שהפרט ישפר את מצבו.
האם עצם השחרור בו אני דוגל יוצרת במקביל גם נקיטת עמדה הכובלת אותי שלא מתוך בחירה?
האדם הרציונלי והחושב הוא הליברל, כך נאמר. ואני קצת מזה וקצת מזה טועם ומתבונן בנעשה מולי, מתכווץ בקירבי ומתרחב לחילופין.
האם המצב מיטיב עימי? התשובה לשאלה זו הינה כן. וככל שמעמיק כן ייטב, מתוך בחירה ובהכרה מלאה למימוש זכויותי לסבול.
ולמה כל הפתיח הארוך והמיגע הזה? בכדי להוכיח את טענתי לעצמי שאני אפילו ניאו-ליברל בעד שוק חופשי.
באופן החופשי שמרותה מספסרת שתשוקותי זה בהחלט שוק.
אני נותן חופש פעולה לגופים אחרים ולפעמים לתאגידים שלמים, למרות זכות הקניין שלי, בשם ובזכות זכויות הייצרים.
ובעיקר.... תומך נילהב בדבר עקרון שוויון הזכויות.
שנינו זכאים לאותן זכויות, כלומר - אי השוויון נובע מההבדלים בכוחותיה ויכולותיה הנרכשות והמולדות ולא מתכונות אחרות כמו מין.
ובכדי לאושש את זכויותי הודיעוני שמשאירים אותי בתמונה און ליין ואוכל לצפות בנעשה מרחוק דרך המסנג'ר.
מי אמר שהקידמה שוללת זכויות.
לפני 16 שנים. 2 באוגוסט 2008 בשעה 19:13
