כדאי להודות על האמת, זה היה רק טיזינג.
הדכאון הפך לצחוק בלתי נשלט (סוף סוף יש משהו שאינו נשלט)
היא לא שכחה את התאריך ובהכרותה איתי ידעה שאצפה
באה בחיוכה הרחב באהבתה הסוחפת ומטביעה בתא חמצן ונתנה לי את הזיון האולטימטיבי.
יצאתי גבר.
מוכה, מושפל על הבירכיים (מתלבט אם לרשום את רשימת האביזרים שעיטרו אותי), אבל גבר.
ולאחר הפורקן , התפוצצות הגמירה התחלף הסבל בשמחה.
וחשבתי לעצמי - אסור לך בשום פנים ואופן לצאת מהדכאון, אתה לא יכול להרשות לעצמך להראות לעצמך או לה עד כמה אתה שטחי.
כולה גמירה, זה מה שישחרר אותך מהדאון ששרית בו מספר ימים? לא הגיוני
תמשוך את הדכאון לפחות עוד יום יומיים.
אסור, אסור לך להיות מבסוט מהגמירה נטו, מהר חפש סיבה נוספת על היותך מאושר.
או לחילופין, חפש מהר סיבה חזקה דיה להיכנס לדכאון נוסף.
רק לא שיטחי, רק לא סימפטומים גבריים שכאלה המעוררים לעג.
ואז נזכרתי שהשרות הבולאי אמור לשלוח לי בול חדש שאין לי באוסף והוא חסר לי שנים.
סיבה למסיבה...
ואפילו לא ידעתי שאני מנוי לשרות זה.
ואפילו לא ידעתי שאני כזה רדוד.
__________________
נ.ב. נשמה, איך ידעה לבוא ולדאוג לכל צרכי לפי יכולתי.
נ.ב.2 עוד סיבוב? מה את הולכת?
לפני 16 שנים. 1 באוגוסט 2008 בשעה 22:08
