מרותה מרה מתוקה

הבזקי שניות של שקט המאפשרות לי לחשוב, נו שוין נגיד.
ובפקודתה "אם אתה כבר חושב אז תכתוב" 😄
רציתי להעלות סיפור ממקורותינו על אחד המיפגשים המרתקים, ראשוניות.
לאור השתנות פני הדברים, שיניתי דעתי.
אז שלא תחשבו לרגע שבמעמדי אין מצבי תסכול, לפעמים.
היום תכננו ערב נעים ושקט בבית, שנינו.
התרגשתי לכניסתו של חודש חדש על פי התאריך הלועזי המעיד כי חזקה עלי לגמור היום. (אל תרחמו, גם החודש העברי כלול בעיסקה ועוד כמה ימים מיוחדים במהלך השנה, רק מהמחשבה עליהם מרגיש את הלחץ החזק בזין המתקשה).
לקראת הערב הודיעני מרותה כי היא יוצאת לבילוי ססגוני עם חברתה ועם המאסטר הדי חדש שלה.
דחיית הגמירה למספר שעות עוד לא התגבשה לכלל תובנה מעיקה עד שנאמר לי-
"לא, אל תחכה, יש סיכוי סביר שאחרי בילוי שוקק תל-אביבי כהילכתו אשאר לישון אצלה"
אפילו התירוץ הנלוז של בייביסיטר כבר פשה וחדל מלהתקיים.
מכאן ועד לתיסכול הדרך קצרה.
ובכל זאת אני כאן מחכה, ללא ציפייה גבוהה להפתעות.
מחר, לכשהיא תקרא את תסכולי, אולי תילחש על אוזני כי תחילת החודש זה היום.
ואולי תספר לי שעוד מעט יגיע עוד אחד, אבל לא כזה.