ככה וככה

כשאת נושכת אותי
אני נושך בחזרה

והנשיכה נותרת
תלויה
באויר

רעש, רעש הפכפוך
של מיציך
נותר

עוד הרבה

אחרי שהלכת

קול זמרתך כשאת מדממת
קול שירתך כשאת דומעת
קולך שנישבר
מצית בי אש
זה הזמן ,
לשיא מז'ור
מאחור,
וסול,
הרבה מאוד סול
ולבסוף
נסיים בפה

צמא
לצווארך

עורק שוקק
מסומן בתחביר
פתח נקודותיים

פועל יוצא

ניב מתאדם
בלהט
דמך לדמי
מתאווה

ב
רעד


...רבנו טרפון

...תרטיבי
תנטפי,אני רוצה שלולית,
אגם שוקק ,ים סוער,
נחשול ענק, שטפון,
להסחף לתוכך
להקציף את הגלים
בלבן זוהר
וחם...

מה נשים רוצות...
בעצם
מה נשים מהכלוב רוצות?
מה...

פגשתי אדם
שאמר...
"הייתי רוצה להיות מה שאני אמור להיות,ולא אמור להיות מה שאני.
אה.

גזרתי לי את השיער,גהצתי אותה במגהץ
הוצאתי אותה לגינה לקחתי צינור השקיה
ושטפתי אותה ערומה ורועדת
זרקתי לה מגבת,לחשה תודה
חיבקתי אותה, השפילה עינייה
גררתי אותה לחדר,זיינתי אותה בתחת
זיינתי אותה בפה,השפכתי לה על הפנים
זרקתי לה מגבת,לחשה תודה
נשקתי אותה,השפילה מבטה
גררתי אותה לשירותים...
...
...
...זרקתי לה מגבת...

תחשבו שמחיאות הכף הן הצלפת השוט, על,גופכן...

...''האם את כבר מרגישה בצורך זה?,שאל. אני חשה בו היטב,אמרתי לו.
טוב מאוד ילדתי היפה,אמר לי,חרבני לתוך כלי זה.והוא הביא לשם כך צלחת
מחרסינה לבנה ואחז בה בשעה שהתאמצתי לחרבן.הוא בחן בדקדקנות את הגלל
היוצא מהאחוריים שלי,מחזה עונג שהסב לו,כך אמר תענוג משכר.
משסיימתי לקח את הכלי,נשם לקירבו בהנאה עצומה את המנה המגרה שהכיל,
מישש נישק והריח את הגלל,החשק סיחרר את ראשו למראהו של גלל מצוין יותר
מכל שראה אי פעם,ביקש ממני למצוץ את הזין.פעולה זו לא היתה לרוחי כלל,אך בשל החשש שאכעיס את''דאוקר'' אם אאכזב את ידידדו הסכמתי לכל.הוא התיישב בכורסה
והניח את הכלי על שולח סמוך,שעליו שיטח מחצית מגופו,אפו מעל החרא.
הוא פיסק את רגליו,אני התיישבתי מולו,על כיסא נמוך יותר,שלפתי מפתח מכנסיו
שמץ של זין רופס במקום איבר אימתני,והתחלתי למרות סילדתי,למצוץ את השריד
היפה הזה,בתקווה שבתוך פי ייעשה מוצק יותר,טעיתי. מרגע שאספתי אותו אל פי
החל הליברטין לפעול,הוא לא אכל אלא זללאת הביצה הטריה והיפה אשר הטלתי עבורו.
העניין נמשך כשלוש דקות,ובמהלכן העידו התמתחיותיו והתכווציותיו על אחת התאוות הלוהטות והעזות ביותר.אך הכל היה לשווא ,דבר לא הזדקף,והמכשיר הקטן והמרושע
,לאחר שבכה בפי מרוב תיסכול,נסוג בבושה רבה מאי פעם והותיר את אדונו בתחושת דכדוך
,נטישה,תשיששות,אותה תחושה שהיא סופן ההרסני של התאוות הגדולות.''

לצלילי הרקוויאם של מוצרט

הרמוניות של כאב ותזמורת

מנצח ,תגביר את קול הנשמות האבודות,

שפתייך נעות לא שומע,
אלי , פוקד במבט
צולב אותך על קיר האבן
ראש מורכן

מנצח,
על גופך
הלמות תופים
דקירת חצוצרות
כינורות מיללים

הצלפה חבטה הצלפה הצלפה
זהו רקוויאם
חייב להיות ממש
אך ממש
כואב...
עד אובדן
חושים