ככה וככה

מטפס על קירות עוקר צפורניים
גולש לאיטי במורד העליה
האין סוף מתמשך
לאין שהתרוקן
בועות
מקסימות בחוץ ...

שריקת השוט המצליף על עורה,הדהד
בהינף יד הבוטחת בניצחונה המהיר,
לאחר זמן ארוך של הלקאה ללא רחמים
שלל פסים ודימומים הופיעו כבציור מופשט
עור כנגד עור,,,
אט אט עור השוט התפורר על גופה
משחרר פיסות שלא עמדו בלחץ
פתיתי העור ריחפו ונחתו כמרבד חרדלי
עור כנגד עור...
הצלפה אחרונה,
ו
הבו לי בורסקאי...
איכותי!

''חדר המיתות של סאד''
...חושפים את עצמותיה ומנסרים במקומות שונים,לאחר מכן חושפים את עצביה
בארבעה מקומות היוצרים צלב,קושרים כל קצה של כל עצב למעין סליל מסתובב ומסובבים,
מה שמותח לה את החלקים העדינים הללו וגורם לה יסורים שלא נשמעו כדוגמתם.
לאחר מכן מחדירים לכוס שלה יד חמושה באיזמיל,מנתחים ומבקיעים את המחיצה המפרידה
את פי הטבעת מן הנרתיק,מוצאים את האזמל,תוחבים עמוק יותר את היד,נוברים במעיה
ומאלצים אותה לחרבן מתוך הכוס, אח'כ דרך אותו הפתח מפלחים לה את שק הקיבה,
פתחו אותה, שרפו את איברי הבטן הפנימיים והחדירו יד חמושה באזמל שניקבה את םנים הלב בכמה מקומות,רק אז היא נפחה את נשמתה.(אוגוסטין,והיא רק בת 15)
שכחתי לציין שאין זה מתאים לבעלי לב חלש,תתמודדו...

ישנם רגעים שמוחי מתכווץ למאמץ של ישורת אחרונה,
זמן דגירת השאלה תם.
כעת אתן אפשרות למוח 60 שניות של הפוגה,הבה ונתעמת קצת עם עצמנו.
ולשאלה...

ישנם שני טיפוסים,
האחד שרמנטי ומושך,אך במיטה בינוני ומטה.
השני מאסטר רב פעלים לוקח לקצה ומשקיע, אך פחות מושך.

תענו בשלוף,ומהבטן...

בצל החיים

גמעתי את המים עד הטיפה האחרונה, ועוד בקבוק התאסף לערמת הבקבוקים שעל הרצפה,כן, זה ניזרק על ריצפת החדר,וכי מה עוד אכפת,בין כה הרצפה היתה קרקע נוחה לבגדים שפשטתי מלפני חודשיים ויותר.נשענתי על כורסת העור שאפתי אוויר עמוקות, עצמתי עיני,ושחזרתי במוחי את התנהלות הגורל בסיפור זה בו אני למעשה הכותב הכואב,אף על פי שהיה בידי הכוח לשנות דבר או שניים בעלילה הסבוכה שלהלן.
אחטא אם אומר שלא ידעתי רגעי אושר, אמנם אחדים, כאוויר פסגות צח שאך מעטים ידעו על קיומם.
ואכן,בצדק נאמר ש"הכול יחסי" כמשתמע מהביטוי של היהודי הנודע,א אינשטיין. הרי בשלב ראשון של כל התנסות אתה חווה מעין פסגה, שיא,הנישא על זמן שאול, אך כל אחד וסיפורו. באשר לי, לא חסרתי דבר,נכון ,לא הכול היה מושלם, אך רק היום אני יכול להבין היכן הייתי אתמול,פרסטקטיבה.
האמת חייבת להאמר, לא ידעתי שיש חיים אחרים כל כך, לפעמים ללא ידיעתך פוגש אתה אדם
שבא מספר אחר, ויש הרי חיים בכל ספר. סיפור שמגולל בתוך כריכת ספר או אפילו עיתון, אשר לי, זה חומר קריאה להעברת זמן,ולעיתים הנאה תרבותית גרידא.
לדאבוני אף
יש מצב גרוע מכך, יש המשתמשים בדפי הספר למירוק חלונות או ניקוי אחוריהם כשאין נייר אחר בסביבה. אז רגע אחד, חכו, בואו ניכנס למהלך חיים אמיתי, חי ונושם, המסופר בכותרת של עיתון, כגון השורה הבאה,
"נעצרה חשודה בזיוף ומרמה ." ועדותי לפניכם.

כל אלו שאהבתי,
אהבתי למרות מה שהן,
כל מה שאבקש
ולו רק פעם אחת
את האפשרות
לאהוב
רק בזכות מה שאת...
בחלומי

סופ''ש חלומי לכל איש ואישה...באשר הם.

בדברים מסוימים אנו מזכירים חיות,אני אישית מעדיף להיות נץ,אך לא בזה הענין מחשבתי טרודה,
טרטוריות,שרשרת מזון,פחד,מיניות, בזאת הענין,כל כך ישיר עד תום,כשחיה רוצה משהו זה ברור,
ללא כחל ושרק,ברור לחלוטין.אצלנו,בני האדם,הכל מלא בולשיט.למעשה אם לא היה שימוש במילים העולם היה אמיתי יותר,פחות חלקלקות,פחות זיוף,ופחות מרמה,
.במילים, טמון זרע הפורענות!!!
למעשה,
אפשר לומר ''אני אוהב אותך'' בעיניים,ועוד מיני שדרים כגון, ''תזהר'', ''לך מכאן''
הבעיה היחידה היא...
אי אפשר לכתוב בלוג עם העיניים...
תמצית הרעיון בפשטות,
חבל ש...
מילים...
הן לא...
רק...
מילים...

נו אז מה,זה כל הסיפור?
אין פה משהו ?נו...

אני מחפש אנשים מאושרים,יש פה?
יודעים מה ,לא מאושרים רק שבסדר להם,
או,שלא רע להם,
באופן פשוט,בלי טכניקות,בלי תובנות,

יש ?

ככה עוגר לו יום ועוד יום

וכך עוברים ימי ולילותיי
בצד הטוב של החיים
אני מצליח במה שאני עושה
אני מתעסק במה שאני אוהב
אך דבר אחד יחיד ומיוחד
חסר לי...

אני חסר דבר שידעתי שנים
למרות שהכל היה על פי תהום
למרות שלא הלך לי כמו היום
הייתי מלא...

אז מה אני רוצה?
את מה שאתם רוצים,אבל בדיוק.
לו ידעתי מה המשמעות כשזה חסר
הייתי נוהג אחרת,לא ידעתי,אני משלם.

רק מהרעיון שכל כך קשה למצוא
יש לי צמרמורת,ראיתי יפות,חמודות,
מתוקות,סקסיות,וזה לא זה,למה?
ככה.

למי צילצלו הפעמונים???