שינוים לרוב נעשים על מנת להטיב מצב מסוים.
אני צופה בשינוי שחל כאן בארצנו, בעיקר במרכז.
כשהגיעו חלוצים למדינה, חדורי רצון ואהבה, בנו בתים,
נמוכי קומה לרוב, 4 דיירים בלבד,בנין עטור גגות רעפים אדומים
חלונות עץ ועצי לימון ריחניים בחצר.
אני אישית גדלתי בבנין כזה,בנערותי נהגתי להציץ לחלונה של
גברת שולמן שתמיד הייתה ערומה מתחת לחלוני,ראיתי אף את מר שולמן
צובט את פיטמות רעייתו,כמובן שקיבלתי זיקפה,אך אני סוטה
מהנושא שלשמו התכנסתי פה.
כעקרון אחרי שלושים שנות הריסת בתים חד קומתים,תחתם, נבנו בנייני
3 קומות בעיקר, ועתה,הגיע זמנם לההרס.
היום הורסים כל בנין אפשרי בעזרת תוכנית גאונית,פינוי בינוי.
אני מאמין שהזוכים לכך מאושרים, במקום בית אינטימי עם קרמיקה
שהדביקו על המרצפות,יקבלו בנין עם לובי ענק עטור במנורת בדולח,
שיש בוהק ותריס חשמלי,עוד 30 שכנים, וחניה תת קרקעית.
מה אנחנו באמריקה? במדינה כשלנו הניכור אסור,כוחנו כקבוצה,
אני כבר מנוכר בעצמי,שוב ניסחפתי מהנושא,לפני שאשכח,
אומר, אני פשוט אוהב את הבנינים שנעלמים,אוהב גגות רעפים,
עצי לימון, ונשים.
לפני 13 שנים. 1 במרץ 2011 בשעה 21:04