|
|
|
כשתגאה האלימות
אחטוב עצים בגרזן
אקדח חורים בקירות
אעיף את מסך המחשב על הטלויזיה,
אטיח את המגבר על הגיטרות
אנפץ בקבוקים מהמטבח לסלון
ארסק את כל התמונות בקירות
בדרך אלייך
אעקור את דלת חדרך
זקוף
מאיים
אביט בך
מתנשף
מזיע
לוהט
עכשיו תורך...
מוזרות דרכי הגבר
לעיתים אני מודע להתנהגותי כגבר,לא אחת אני שואל את עצמי,מה מוליך אותי במפגש עם נשים,
מכירים אתן את הרעות החולות שלנו, נוטים לא להשאב לזוגיות, רוצים את שלנו,ולהתקדם הלאה.
מי לא רואה את המינוסים של הטבע? מדוע זה כך? עולמנו נפלא כזוגות זוגות,כפי שהיה
בזמן המבול,הכל ברור,אנשים לא תוהים אחר דרכם בחיפושם אחר ארץ אבודה.
או כמו שנוהג אחי האהוב לסנן בשפתיו כשהו רואה זוג אוהבים מחובק, "חכו חכו...
ואתה יודע שזה מאוד יתכן בעולמנו זה.
כל הנושא הוא ענין של הגשמה עצמית ברמה אבולוציונית,זו הדרך הנכונה והטבעית לנו.
יש מחיר לא קל לטבע הגברי,חיפוש אין סופי אחר סיפוק,חוסר מנוח, חוסר מיצוי,ועוד...
.......
לא אץ ולא רץ,טוב לי באשר אני.
אך תמיד כעוף החול. לכשתבוא ההזדמנות אהיה שם,
מאמין שאולי הפעם, זו תחנתי האחרונה...
אמר מי שאמר...
"יש לנהוג באנשים בדרכי נועם,
או,
להרוג אותם"
המהות של גבר
היא לעבור מאשה לאשה
המהות של האשה
היא צורך בבן זוג,
מסתבר שזוגות חיים יותר זמן,
יש בעלי חיים מונוגומים,לא אנחנו.
בעלי חיים נאמנים מטבע בריאתם,
אנו,זקוקים למחשבה שניה,
להיות נאמן זו החלטה.
נעלה,ולא אוסיף...
* * *
כחלק משיויון המינים אני מציע לכן
תעברו גם אתן מגבר לגבר
ותתחילו לגרבץ
אולי אז ,משהו ישתנה.
מוזרות דרכי הגבר
לעיתים אני מודע להתנהגותי כגבר,לא אחת אני שואל את עצמי,מה מוליך אותי במפגש עם נשים,
מכירים אתן את הרעות החולות שלנו, נוטים לא להשאב לזוגיות, רוצים את שלנו,ולהתקדם הלאה.
מי לא רואה את המינוסים של הטבע? מדוע זה כך? עולמנו נפלא כזוגות זוגות,כפי שהיה
בזמן המבול,הכל ברור,אנשים לא תוהים אחר דרכם בחיפושם אחר ארץ אבודה.
או כמו שנוהג אחי האהוב לסנן בשפתיו כשהו רואה זוג אוהבים מחובק, "חכו חכו...
ואתה יודע שזה מאוד יתכן בעולמנו זה.
כל הנושא הוא ענין של הגשמה עצמית ברמה אבולוציונית,זו הדרך הנכונה והטבעית לנו.
יש מחיר לא קל לטבע הגברי,חיפוש אין סופי אחר סיפוק,חוסר מנוח, חוסר מיצוי,ועוד...
.......
לא אץ ולא רץ,טוב לי באשר אני.
אך תמיד כעוף החול. לכשתבוא ההזדמנות אהיה שם,
מאמין שאולי הפעם, זו תחנתי האחרונה...
יש מצב ש...
הציפורניים לא יגדלו
השיער לא יתארך
העור לא יתקמט
העיניים לא יראו
האף לא יריח
הפה ידום
ולמרות זאת
אין מצב ש...
.
שלא תיהיה לי זיקפה
לא יעמוד לי
(לכף זכות)
אף פעם לא הבנתי את הנשים שעונות לשאלה בת כמה את? ב"כמה אתה נותן לי?"התעריף הוא 200 ש"ח.. כרגיל
כל הנחלים יורדים לים
רק הנחל שלי עולה
במעלה ההר...
אני מביא כאן בשלמות את מכתב הפרדה של הסופר גבריאל גרסייה מרקס אשר פרש מהחיים הציבוריים עקב סרטן בבלוטות הלימפה] ולשנן לשנן ,עד ש, נחזור לאונן.
ממיטת חוליו הוא שלח מכתב פרידה לחבריו: (נורא עצוב)
אם לרגע אלוהים היה שוכח כי אני רק בובת סמרטוטים, והיה מעניק לי במתנה פרק חיים, הייתי מנצל זמן זה עד כמה שהייתי יכול. כול
יתכן שלא הייתי אומר כל מה שאני חושב, אבל בוודאות הייתי חושב על כל מה שאני אומר.מר
הייתי מעריך את הדברים, לא לפי שווים, אלא לפי ערכם.כם
הייתי ישן מעט, חולם יותר.תר
אני מבין שעל כל דקה שאנו עוצמים עיניים, אנו מפסידים שישים שניות של אור.
הייתי מתהלך במקומות בהם האחרים נעצרו, הייתי מתעורר בזמן שהאחרים ישנים.נים
אם אלוהים היה מעניק לי במתנה פרק חיים, הייתי מתלבש בפשטות, הייתי משתרע מול השמש, חשוף לא רק בגופי אלא גם בנשמתי.תי
הייתי מוכיח לאנשים עד כמה הם טועים בחושבם שהם מפסיקים להתאהב בהזדקנותם מבלי לדעת שמזדקנים ברגע שמפסיקים להתאהב! לילד הייתי נותן כנפיים, אבל משאיר אותו ללמוד בכוחות עצמו לעוף.
לזקנים הייתי מלמד שהמוות לא מגיע עם הזקנה אלא עם השכחה.
כל - כך הרבה דברים למדתי מכם, האנשים.
למדתי שכל העולם רוצה לחיות על פסגת ההר, מבלי לדעת שהאושר האמיתי טמון בצורת העלייה במעלה ההר.
למדתי שכשתינוק תופס בידו בפעם הראשונה את אצבע אביו, הוא מחזיק אותו לתמיד.
למדתי שלאדם יש זכות להביט כלפי מטה בזולת רק כאשר הוא עומד לעזור לו להתרומם.
כל - כך הרבה דברים הצלחתי ללמוד מכם, אבל באמת - הם לא יעזרו לי, משום שכשישימו אותי בתוך הארון, למרבה הצער כבר לא אהיה בחיים.
אילו הייתי יודע שהיום תהיה הפעם האחרונה בה אראה אותך ישן, הייתי מחבק אותך בחוזקה ומתפלל לאלוהים שאוכל להיות שומר נפשך.
אילו הייתי יודע שאלו הם רגעי האחרונים לראותך, הייתי אומר "אני אוהב אותך " מבלי להניח, בטיפשות, שזה כבר ידוע לך.
תמיד קיים המחר והחיים נותנים לנו הזדמנות נוספת בכדי לעשות את הדברים היטב, אבל במקרה שאני טועה והיום הוא כל מה שנשאר לנו, הייתי רוצה להגיד לך עד כמה אני אוהב אותך, ושלעולם לא אשכחך.
המחר לא מובטח לאף אחד, צעיר או זקן.
היום יכולה להיות הפעם האחרונה שתראה את אהוביך.
בגלל זה אל תחכה יותר, עשה היום, כי אם המחר לעולם לא יגיע, בודאי תתחרט על היום בו לא הקדשת זמן לחיוך, לחיבוק, לנשיקה והיית עסוק מכדי להגשים להם בקשה אחרונה.
שמור את אהוביך קרוב, תלחש באזנם עד כמה אתה זקוק להם, תאהב ותתייחס טוב אליהם, תקדיש זמן להגיד להם "אני מצטער", "תסלח לי", "בבקשה", "תודה", וכל אותן מילות האהבה שאתה מכיר.
אף אחד לא יזכור אותך בשל מחשבותיך הנסתרות.
בקש מאלוהים את הכוח והחוכמה לבטא אותם.
תראה לחבריך ולאהוביך עד כמה הם חשובים לך.
■אין לפרסם בבלוג יצירות או קטעי יצירות מקוריות פרי כתיבתם של אחרים ללא קבלת הסכמתם המפורשת לפרסום מראש, הוא מת כבר,אז לא שאלתי להסכמתו.
הלילה ירד עלטת רפאים בחוץ, הסתיו בחוץ מסתבך,לא סגור אם להשאר או ללכת,
לי זה לא חשוב,גם כך אני גר בבית ללא חלונות,מרתף בטון,ללא טלויזיה,או כל קליטה
אלחוטית משום סוג, נכון שחשוך וקודר,וכביכול אמור לשעמם,אך אני מאושר,טוב לי כך,
אם אני רוצה לגלוש אני עולה לבית קפה שמעלי,וגולש להנאתי,תמיד יש אינטרקציה עם
אנשים, למשל כעת כשאני כותב, 2 מטר ממני יושבת אשה, בשנות השלושים המאוחרות שלה,
אני מרים את הראש ודופק לה חיוך מזמין, היא לא מחייכת,אך עיניה כן, הרגשתי.
רגע הזיהוי, שפת הקודים ללא מילים,כולכם מכירים.
אני מרגיש איך הזכר שבי נעור, ההרגשה שהשתנה משהו באוויר, יש לעשות מעשה,
ובמקום לכתוב פה, מוטב שאארגן שהיא תגיע אלי למרתף, נראה לי שעוד במדרגות היורדות
אבצע בה את זממי, אז אני ניגש, מקווה ללילה מטורף, אולי יהיה לי חומר לכתיבה...
אני: ערב טוב
היא: (מבט שואל) גם לך
אני:שולח יד לסנטרה מסיט אותו מצד לצד ומסתכל אליה באלכסון,
אני יודע מי את, לחשתי לה באוזן,
קומי!
