אני ואני

What am I doing here

My face is a mess 

Gotta get out of this room

And go change my dress

I say I loved it

And I'll give you a call

I hear the door slam 

And feel nothing at all

Why am I lying here

And

What was her name 

I feel nothing at all

I feel no shame

The Aloof, slightly adapted

מוקדש לכל הנהדרות שמלות תמונות של הרגליים שלהן בנעלי עקב - תודה לכן :)

מעבר לריגוש הויזואלי, יש משהו מאד נעים בכמו-שותפות, אם כי זרות, לסוד העצום. בחיי היום יום התשוקות והפטישים נאלצים להתחבא והם לא אוהבים את זה, מציקים ומגרדים מבפנים ואו שנותנים להם לצאת או שנותנים מכה על הראש, וזה די כואב.

אז תודה על כך שאתן מכירות בצורך שלנו, ומבינות ומשתתפות 💚

ומצדדיי ומאחוריי ממממ כמה שאני אוהבת מאחוריי נושכת את האוזן והגב שלי מתקשת לאחור כמו חתולה מלאת תשוקה מהחשמל שמציף את כולי כשאת נוגעת בי 

או אז אני שלמה, האגו נשר מעליי כמו נשל, נפל, אכן שייך לגרסת האלפא הבאגית כמו שנאמר והרי אני בטא, עדיין מפוצצת באגים אך לכאורה עושה את מה שאני שאני אמורה לעשות ומוכנה לשימוש, הוריי! ואת משתמשת או-הו כמה שאת משתמשת, צחוקך מתגלגל למראה התשוקה העולה על גדותיה, כולי נמסה וכבר מזמן איבדתי כל שיקול דעת אעשה הכל כדי שזה לא ייפסק

סוויץ', 17 דקות אחרי חצות, מה אני עושה פה, דארלינג ניקי והמגזין שלה

אמממ לא. עדיין רדומה. עכשיו הילדים כבר רדומים ונגמרו התירוצים.

אז הנה, פוסט שני ביום אחד, yay. מה לא עושים בשביל קצת תשומת לב, לפעמים נדמה לי שהכמיהה לתשומת לב עוברת כחוט בלתי נראה שזור בין רבים כל כך מהפוסטים בבלוגים של הכלוב, ועצוב לי עבור כולכם אך יותר מכל עבורי משום שזה מקטין משמעותית את הסיכוי שלי למצוא בדל שימת לב. אגב זה מאד מזכיר את התיכון, כולם כל כך כמהים לתשומת לב וכל כך חרדים מתשומת לב שלילית וכל כך עסוקים בעצמם עד כי אינם מבחינים האחד בשני כלל וכלל.

הכל כה וירטואלי ואני במיוחד, ייתכן שאין וירטואלית ממני. שואלת את עצמי האם אתעורר אי פעם, וכמה זקנה ובלה אהיה כשזה יקרה. התברכתי בגוף נהדר, לרוע מזלי במגדר הלא נכון אך אינני כועסת עליו בגין כך, הרי זו אינה אשמתו וכאמור הוא גוף נהדר, זוכר לי חסד נעוריי וצורתו השרירית, אינו משמין לעולם ואף נוטה להחלים מהר, רק המגדר, המגדר. 

אין לדעת, ייתכן שיום אחד אהיה גמילף 😝💃💅

ער, אבל לא באמת

החום מתיש, האנרגיה מפעפעת ממני והלאה 

שוכב נינוח, יש הרבה ילדים בחדר ליד כך שזה לא יחזיק מעמד זמן רב

ואיכשהו

בכל אופן 

אני רדום

והוזה כתמיד, שטופת תשוקה עולה וגואה וכובשת את כולי, רוצה לפרוץ החוצה בחושניות חתולית ללא גבולות

אבל הילדים, הילדים

כדאי שאשאר רדומה

זה מה שאני רוצה להיות.

לא מתביישת במי שאני, מאבדת שליטה לטובת האש בתוכי ועושה את כל מה שחלמתי עליו, ועושים לי כמובן הו כמה שעושים לי, משתמשים מחפיצים מתגרים ומגרים ואני בתמורה נוהגת כמצווה עליי ונותנת את עצמי במקומי האמיתי מתחת לרגליה

לו רק הייתי

נהוג לכתוב בט' למיטב זכרוני אבל הזמן מתקתק אז תיק תוק

עוד בוקר, עוד שבוע הכל נמס יחדיו לשלולית בעלת צבעוניות כעורה גם בחוץ הכל צבעוני ולאו דווקא מכוער אבל עמוס, כה עמוס והחושים קורסים אינם עומדים בשטף הגירוי הבלתי אפשרי ואני לא רוצה לצאת אני נשארת

ותיק תוק, או טיק טוק, לאף אחד לא אכפת, חוץ מלי

עוד עונה, עוד שנה דומה מאד לקודמתה המחשבות מתפזרות ואז חוזרות נדמה שהוא אותן המחשבות אך לא, הן לא, הכל שונה ללא היכר וזה מאד מבלבל הנסיון לזקק קיום מתאים כמו נידון לכישלון אין סופי ועדיין מנסה לחבק והקוצים ננעצים בכל גופי חותכים ומפלחים אותי לפרוסות בשר, בשר אני ולא יותר כשאאכל לא ייותר דבר ובכל אופן עולה מן הבאשה דבר מה, נפש היא מבקשת להיקרא והיא פורצת בבכי וגם אני נופלות אנו האחת בזרועות השנייה וממררות את עצמנו עד שנותר בנו המדבר, יבש וצחיח ובודד

אז טיק טוק, תיק תוק, טיק טוק

A little thrill

That just may heal

The tediousness that I feel

My odds are slim, I cannot lie

Not much to offer you have I

But still I'll gladly share my meagre

Thoughts emotions maybe touch

You can tell how I am eager

To be exposed, and have you watch

Me metamorph into myself

A little thrill

It cannot heal

That which I by my hand will mend

Only will allow to steal

And seize and hold

Today

So precious

Day

אפילו נהדר

כזה לא היה כבר יותר מדי זמן

התחיל כרגיל

בדברים של שגרה

אבל אז זה המשיך עמוק לתוך השבירה

הרפתקה מתחילה בניגון, זה מובן

קצת חובות אב וברחתי מכאן

אל המקום בו לא הייתי זמן רב

של חשק ועונג זמן קופא בצעדיו

היום היה יום טוב

I think so honey

Almost liquid, slurp me up on a hot November day and btw what's up with that

If the rain would come it would be dry compared to me but still I'll drench and soak becoming even yummier than before

Oh rain, rain come again, I was only joking when I sent you away as a child you were a terror that think to avoid and later you would creep into my house at night, I would wake.up in seven other kinds of cold sweats and sweets, you could signify my poverty by mocking my flimsy Windows, my feeble rotten roof

But now I have rolled down that slippery slope towards the mediocre muck of Les petit bourgeoisie, you can barely knock on my panes

And I miss you