הייתי בת 18 וחצי כשבפעם הראשונה נרשמתי לאתר קינקי. הדרך שבה אנשים
כתבו על המיניות שלהם בכזו פתיחות שבתה אותי. נחשפתי לסאדו-מאזו כמו שכל
אחת נחשפת אליו. קצת דרך ספרות, סרטים, פירסומות; אבל אף פעם לא ידעתי
שיש תעשייה שלמה של פנטזיות, אינסופית ממש, ואוכולוסיה גדולה של גברים ונשים
שרוצים להגשים אותן. כמו בכל האתרים האלה, מיד קיבלתי אינספור הצעות:
ממאסטרים מריירים שרצו לזיין אותי בכל דרך אפשרית ומנשלטים מריירים שרצו
לשרת אותי בכל דרך אפשרית. הרגשתי מחוזרת. מדי פעם מישהו עורר בי ענין.
יצרתי קשרים. הלכתי למפגש אחד, ועוד מפגש, ואז, במפגש השלישי, פגשתי את
א?ם.
הוא נורא ניסה לשדר אוירה של 'אני בשליטה' ו'אני יודע בדיוק מה אני עושה', ודיבר
כל הזמן על פרויקטים ועל יזמו?ת ואנשים הקשיבו לו אבל אני ראיתי ישר על המצח
שלו שהוא אבוד, כל כך אבוד וטרוד, כל כך מוקף אנשים אבל כל כך לבד, וישר ידעתי
שאני אהיה הנסיכה המושיעה שלו. בכלל לא הפריע לי שהוא 18 שנה מבוגר ממני. בכלל לא הפריע לי שהוא נשוי "בהליכים". התאהבתי בו, וזהו.
הייתי סאבית של אם כמעט שלוש שנים. הוא לא הפסיק להבטיח לי שהוא תיכף
נפרד מאשתו, ושהוא אוהב רק אותי. בכל פעם שהלכתי לישון איתו, הלכו לישון גם כל
החיישנים ההגיוניים שלי. הוא הביא אותי לפסגות עונג עילאיות. לא יכולתי להיפרד
ממנו. בסוף לא יכולתי שלא.
זוכרת את הפעם הראשונה בה הוא הדהים אותי לגמרי. ישבנו בקפה ג'ו,
בן-יהודה פינת נורדאו.
"אתה שומע? אתמול עלתה מולי בצ'ט דומינה איקס. זו מהסטודיו של המלכות
בתשלום", אמרתי ובחשתי בקפה.
"ניסתה לגייס אותך, אה?"
"ברור. זו לא פעם ראשונה שהיא מנסה, אבל זו פעם ראשונה שהקשבתי לה".
"אני חושב שזה רעיון לא רע בכלל", ניגש אם ישר לענין. שתקתי לשניה. לא ציפיתי לתגובה הזו.
"לא ציפיתי לתגובה הזו, אם. יכולת לפחות לנסות להעמיד פנים שאתה מתנגד"
שמעתי את עצמי אומרת, וחושבת לעצמי 'אלוהים, מה חשבתי לעצמי', ופתאום,
לשבריר שניה, אם נראה לי אחרת מאי פעם.
"תקשיבי עלמה. את בת 19. את לא רוצה להמשיך לגור עם ההורים בכפר הזה
שלכם, נכון? את רוצה לעבור לעיר, לתל-אביב, להיות איפה שמגניב, נכון? אז בשביל
זה את צריכה כסף, ומלכות בתשלום יכולות לעשות אחלה כסף"
פתאום לחץ לי בחזה. ביקשתי מים קרים מהמלצרית וניסיתי להישמע רגועה.
"שאני אבין, אם. אתה מציע לי להיות זונה?"
"זה לא בדיוק ככה...." התחיל אם, אבל קטעתי אותו, בקול רם שגרם לאנשים בקפה ללכסן מבטים.
"זה כן בדיוק ככה! מה לדעתך קורה בסשן של מלכה בתשלום? זה פאקינג סקס.
הוא מתחרמן, הוא מתחכך, הוא גומר, הוא משלם. אלוהים, אם. זה בטח חלום רע.
אני לא מאמינה שאתה אומר לי את זה"
ינקתי בעצבנות מהסיגריה שלי ופתאום
הלחיים שלי היו מלאות דמעות. הוא הזיז לעברי את מתקן המפיות המגוחך. אפילו
לא שלף אחת בעצמו. הנייד שלו צלצל. הסתכלתי בו במבט של 'אל תענה', אבל הוא ענה. הרגשתי בודדה. הרגשתי הכי בודדה בעולם. רציתי לרגע שיהיה אלוהים שאוכל
לבקש ממנו שישלח סוג של מלאך שיקח אותי מכאן. האדישות הזו שלו, האנטיפתיה
התהומית שגיליתי באם באותו רגע היא זו שהיטתה את הכף. גם ככה הייתי
הרפתקנית וחיפשתי ריגושים. ומה יותר חזק ומסעיר ומניע מריגוש המונע על ידי יצר
נקמה. טיפשה שכמוני. חשבתי שאנקום בו על ידי שאהפוך למלכה בתשלום. הבטתי
בו מבעד לדמעות וכעסתי על עצמי. כעסתי על עצמי שסיפרתי לו. כעסתי על עצמי
שהוא כזה אידיוט, וכעסתי על עצמי שאני עדיין חושקת בו. נורא.
הוא דיבר ודיבר ודיבר. אחרי כמה דקות יבשו הדמעות. הדלקתי עוד סיגריה. קמתי,
נישקתי לו בראש, ויצאתי מבית הקפה. החלטתי שאני הולכת להיות הדבר החם
הבא בעסקי המלכות בתשלום.
----------------------------------------------------------------------------------------
"סטודיו שלום, איך אפשר לעזור לך?"
"אה.. שלום. כמה עולה מציצה?"
"אדוני, זה סטודיו לבדסמ. סאדו-מאזו. אין כאן סקס"
ניתוק.
"סטודיו שלום, איך אפשר לעזור לך?"
"שלום, קוראים לי יוני." שתיקה ארוכה.
"שלום יוני. אתה מעונין להגיע לסשן אצלנו?"
שתיקה ארוכה.
"יוני? אתה מעונין להגיע לסשן. היית אצלנו בעבר?"
"מה זה סשן?"
"סשן זו פגישה בין מלכה לעבד יוני. יש לך פנטזיות קינקיות, יוני?"
ניתוק.
"סטודיו שלום, איך אפשר לעזור לך"?
"שלום. שמי ישראל-אהרון. אני מהכולל שמעבר לפינה. האם את יודעת
מי זה רבי נחמן מברסלב?"
"תודה, ישראל-אהרון, כבר תרמנו. יום טוב"
ניתוק.
"סטודיו שלום, איך אפשר לעזור לך?"
"אני רוצה להגיע לסשן אצל הנסיכה עלמה"
"מצוין. היית כבר אצל הנסיכה עלמה בעבר?"
"לא. זו פעם ראשונה."
"ואיזה סוג סשן אתה מחפש?"
"אני רוצה שהיא תשפיל אותי".
"פוט פטיש? אילוף כלבים? משהו כזה?"
"כן. שתשפיל אותי"
"באיזה שעה אתה רוצה להגיע?
"עכשיו"
"אוקיי, הנסיכה עלמה תוכל לקבל אותך תוך חצי שעה. אתה מודע לכך
שאין אפשרות לגעת בגוף הנסיכה ושהמחיר הוא 350 ש"ח לשעה?"
"כן. אני רק רוצה שתשפיל אותי. כן. 350 ש"ח"
"מעולה. רק תתקשר לפני שאתה נכנס"
אני זוכרת את הסשן הראשון שלי כאילו זה היה אתמול. זה היה יום רביעי בבוקר.
הייתי על הטלפון וקיבלתי את השיחה. זו היתה הפעם הראשונה שלקוח ביקש
במפורש אותי. הרגשתי כאילו קראו לי למשרד לקבל קידום מקצועי. נרגשת,
התאפרתי בזריזות מול המראה, צחצחתי שיניים כדי שלא אסריח לו כשאני לוחשת
לו באוזן, ושטפתי רגליים בסבון ריחני, כפי שחייבת לעשות מלכה בתשלום לפני כל
סשן הכולל פוט פטיש, אלא אם כן הלקוח ביקש במפורש רגליים מלוכלכות. מרחתי
סטיק בבית השחי, אודם על השפתיים, וליינר. נראיתי מעולה. הרגשתי מעולה.
הבוסית מארגנת לי את החדר. הטלפון מצלצל. אני עונה. זה הוא. דפיקה בדלת. אני
פותחת.
נשימתי נעתקה. מולי עומד חתיך הורס, מטר תשעים, כתפיים מהממות, נראה כמו
שחיין. אני לא מצליחה למחוק את החיוך האוילי מהפרצוף וחושבת לעצמי 'אלוהים.
איך אני משפילה דבר כזה?'
"הנסיכה עלמה?" הוא שואל בקול עדין.
"בכבודה ובעצמה" אני מנסה להישמע סמכותית, ומכניסה אותו, מובילה אותו לחדר.
בחדר יש כורסה אחת, מזרון גדול של מכון כושר על הריצפה, שולחן קטן עמוס
אביזרים, והקירות מלאים שוטים וחבלים. מהתיקרה משתלשלת שרשרת ברזל
כבדה.
מתיישבת על הכורסה. מתיישב על הריצפה לרגליי. משלבת רגל על רגל, וקצה הנעל
שלי כמעט נוגע לו באף. מתרגש, עוצם עיניים. נוגעת לו באף בקצה הנעל. אנחה
נמלטת מפיו. הוא כל כך שלי, והוא כל כך מחרמן.
"איך אתה אוהב שמשפילים אותך?" אני שואלת.
"זה בשבילך לגלות, הנסיכה עלמה" הוא מתגרה.
"זה לא ממש קשה לגלות, מר כתפיים רחבות ואף עדין" אני עונה, ומצמידה את
סוליית הנעל שלי לאף שלו, אבל תיכף מושכת חזרה ואומרת
"אנחנו קודם כל נתאם בדיוק את הגבולות שלך, ואז נתחיל" הוא מהנהן. אני
מדקלמת את תנאי העיסקה. הוא שוב מהנהן. אני נותנת לו מילת בטחון, על כל
מקרה שלא יהיה.
"אני אצא עכשיו לרגע, וכשאחזור אני רוצה אותך במצב בו אתה אוהב שמשפילים
אותך" – נותנת לו את האפשרות לבחור אם להתפשט או לא. מפליא כמה
מהלקוחות יעדיפו שלא להתפשט אם רק נותנים להם את האפשרות. כמעט כל
החברות שלי בתחום מצוות על העבדים שלהן להתפשט. בעיני זה נראה דבילי. לא
תמיד שייך לפנטזיה, ואני הרי החלטתי שאהיה מגשימת הפנטזיות הכי טובה
בתל-אביב. יוצאת מהחדר. ניגשת שוב למראה. מסיטה קווצת שיער בלתי נראית.
מסתכלת לעצמי עמוק בעיניים היפות שלי. אני יפה. אני פועמת. אני הולכת להביא לו
את הסשן של הלייף.
נכנסת חזרה לחדר. הוא על ארבע, ללא חולצה וללא נעליים, אך עם הג'ינס. אלוהים
איזה גוף. כל שריר במקום. הפנים שלו בתוך הריצפה. הידיים פשוטות לפנים, לכיוון
הדלת, כפות ידיים מופנות כלפי מעלה. תנוחה מאד נכנעת, יש לומר. ניגשת לאט, כך
שישמע את נקישות העקבים. קצה הנעל שלי קרוב לראשו. אני מקרבת בעדינות
את הנעל לפניו. דוחפת קדימה עוד סנטימטר ועוד סנטימטר, עד שקצה הנעל צמוד
למצח שלו.
"ככה אני אוהבת שהסמרטוט שלי מחכה לי כשאני חוזרת מהעבודה" אני שומעת
את עצמי אומרת, ושומעת את עצמי ממשיכה, כמו בתוך איזה סרט שמישהו אחר
ביים:
" ואיך הסמרטוט שלי אוהב להגיד לי שלום כשאני מגיעה הביתה"? שואלת בקול
מתוק. הוא מרים קצת את מצחו ומלקק את חרטום הנעל שלי. הלשון שלו עוברת
שוב ושוב על העור השחור והמבריק. מניחה את הנעל השניה על ראשו ואומרת
"בדיוק ככה, סמרטוטון עלוב ואהוב שלי. אני תמיד אומרת: אם יש משהו שאתה טוב
בו – לך על זה" מצחקקת, והנעל שלי מועכת את ראשו המעוך אל נעלי השניה
בתנועות סיבוביות. גופו פתאום משתטח על הריצפה באחת, מתחכך בריצפה
בפראות. האגן שלו נע כמו תולעת, משגר זרמים של תשוקה לאזור חלציו. וואו.
הבחור באמת מגורה. אני לא יכולה להרשות לעצמי לאבד את המומנטום. מסירה
את הרגל מהר מראשו. מתכופפת, אוחזת בשערו בידי ומושכת בכל הכוח לאחור.
פניו ניתקים מהנעל שלי, לובשות הבעת כאב ממשיכת השיער, אך הלשון שלו עדיין בחוץ. עיניו עצומות, וזיעה עדינה מכסה את מצחו. מחזיקה בכל הכח בראש של
האליל החתיך הזה, ולוחשת לו באוזן
"אני יודעת בדיוק מה אתה מרגיש, מלקק נעליים מתוק שלי. אני יודעת בדיוק מה
מדליק אותך, ומה מגרה אותך, ומה ממריא אותך לפסגות של תאווה. אני יודעת, ואני
לא אגלה לך. תפתח את העיניים עכשיו!" הוא פוקח, ופאף. סטירה שלא יודעת
מאיפה הבאתי אותה בכף יד פתוחה, ופאף, עוד אחת בגב כף היד, על הלחי
השניה. אני יודעת שהסטירה זה בסדר כי הוא הזכיר את זה קודם. מחפשת את
התגובה שלו. התגובה טובה. מגישה את גב כף היד שסטרה לו אל שפתיו. הוא
מלקק. מכה את לשונו. "הלשון שלך מלקקת רק נעליים, סמרטוטון. לכף היד שלי
אתה סוגד רק בעזרת שפתיים סגורות, ונשיקות קטנות ועדינות". האגן שלו שוב נע
בפראות על הריצפה. קולטת שהוא מגיב טוב להטיות המלה 'סמרטוט'. קולטת איך
הוא מגיב לגירוי. מרגישה כאילו הוא בובה על חוטים. אני יכולה לגרום לו להרגיש
הכל. השיער שלו עדיין קמוץ באגרוף שלי, כף היד השניה על שפתיו, אני ממשיכה
ללחוש לו בקול הכי סקסי שיש בי:
" רוצה אותך ככה, כמו שאתה עכשיו, כל כך משתוקק לרצות אותי, כל כך כנוע
וחושק, כל כך צייתן. אני אגרום לך לרצות בי ברמות של תאווה שלא היכרת. אתה
תתמכר אלי. אתה לא תוכל לחיות בלעדיי"
עודני מדברת, והוא מחכך עצמו על הריצפה, נכנס לקצב איטי וקבוע. מציצה
בשעון: רק רבע שעה חלפה. הוא עלול עוד תיכף לגמור לי כאן. ומה אז? עוזבת אותו
בבת אחת. קמה, מיישרת את החצאית האדומה שעלתה הון בנוקס. ממשיכה לדבר
אליו. הכי חשוב זה לשמור על דינמיקה רציפה של תקשורת.
"עכשיו אני הולכת להכאיב לך סמרטוטון. אני אכאיב לך כי אתה כזה עבד נכנע
שאוהב לקבל ממני כל מה שרק אני רוצה לתת לך. " מצמידה לו שני מצבטים
קשורים זה לזה בשרשרת לפטמות שלו. באמצע השרשרת טבעת נוספת, אליה אני
מצמידה שרשרת נוספת שבקצה השני שלה טבעת גדולה. מכניסה את העקב שלי
לטבעת הזו, וכך, רובץ העבד שלי על הריצפה, קשור לעקב שלי.
"אני אלך לי קצת, ואתה תזחל אחרי, מטלית-ניגוב חמודה שלי. אתה צריך לעמוד
בקצב שלי, אחרת מאד יכאב לך בפטמות."
הולכת לאט ובעדינות. אני באמת דואגת לו. לא רוצה שבאמת יכאב לו. יעברו עוד
חודשים רבים, שינויים בלתי הפיכים במצב הרוח ושתי התמוטטויות עצבים עד
שאגיע למצב בו באמת ארצה להכאיב למישהו סתם ככה. בינתיים, אני בסך הכל
מלכה בתשלום מתחילה, שרוצה לייצר ללקוח שלי את הסשן של הלייף שלו. אני
יודעת שאני יכולה לעשות את זה. אני יודעת שאני הולכת להיות הכי טובה שיש. ואני
אוהבת כל רגע.
לפני 16 שנים. 16 באוגוסט 2008 בשעה 20:26
