חבל שאינני זוכר ממי השיר הזה(כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם).יותר עמוק...במעמד הר סיני השם כפה עלינו את ההר כגיגית:קבלו את התורה,אם לא,פה תהיה קבותכם.לפי חז"ל זה היה אונס,ולפיכך אנו קשורים אליו לצמיתות(כמו המגפיים של ברוך,תפורים לעצמות[הכוורת]כאן אני זוכר כי יש לי דרשה שלמה על הנושא)ברצון או שלא ברצון.כל זה ידוע:הרי נאנסת אסור לגרשה.מדרש אחר גם ידוע:בשתי דיברות הראשונות פרחה נשמתינו,והשם היה מחיה אותנו,עוד פעם פורחת,עוד פעם מחיה אותנו...לא יכלנו לסבול אז אמרנו למשה אתה תדבר...האם זה לא דחילו ורחימו,פחד ואהבה,כאב ועונג...אבל יותר חזק,יותר עמוק:מוות וחיים,מוות וחיים...אילו היינו מתאמצים הגאולה היתה כבר!
מי מתאמץ בימנו,לסבול עוד ועוד...הנשלטות.נכון האדון שלהן בשר ודם,אבל הזעזוע נפשי נמצא!רק צריך לכוון אותו לאדון עולם!!
זה לא אומר שצריך לעזוב את האדון הקטן,הmaster,נשלטת יקרה מפז,אלא לדעת שאת העיקר,זאת שעליה,בגלל המאמץ,הרצון למלא מצוותיו,תחול הנבואה...
שאנו מצפים לחזרתה בקרוב
לפני 16 שנים. 11 בספטמבר 2008 בשעה 19:26