קשה מאד למצא זמן לכתוב בבלוג שלי כי בדרך נמצאים כל כך הרבה בלוגים מענינים...ביניהם אחד של חברה באתר ששלחה לי הודעה ביום הראשון שהתצרפתי .אני מודה לה מאד.עקבתי אחרי הבלוג שלה כי יש בה מה שהוא טבעי,רגיל.נקשרתי לדמות הזו.פעם אני רואה שהאדון שלה עזב אותה,חשבתי אולי זה הזדמנות...ופתאום אני מגלה:הכל כל כך רגיל:בעל וילדים.כאב לי.נכון ,ראתי בבלוג אחר עבד שמתאר איך שהגבירה שלו כופה עליו להסתכל כשהיא נבעלת על ידי האדון שלה עצמה.אני יודע גמכן איפה אני נמצא ובכל זאות זה כאב לי.יכ נקשרתי לדמות הזאות,קצת מסורתית,כל כך ישראלית...
הרי אני מחפס דרך לפתוח גן תענוגים אלה של הכנעה,רידוי(לרדות בפרך)וכאב גם למי שבא מעולם התורה.התורה הרבה יותר כוללת ממה שחושבים.(למשל:עבד עברי[לא נוהג בימנו]אסור להשתמש בו כעבד,מפני שנפשו שפלה במכירה;אבל ישראל שלא נמכר מותר להשתמש בו כעבד...זאות אומרת:יש מקום לתענוגים אלה...אבל המגבלה הרצינית ביותר(בלי לדבר על משכב זכור,שאיסורו אף יותר חמור)היא אשת איש,שהרבה זוגות מודרניות,אם זה בהסכמה,כבר נראה להם כהתר.(החלפת זוגות...)ודוקא ההסכמה עושה הבעיה הכי גדולה:לא נחרבה ירושלים אלא על נר עם שתי פתילות...
לסוסתי ברכבי...המשך יבוא,עוד מאט מנחה...
לפני 15 שנים. 6 בנובמבר 2008 בשעה 14:10