לסוסתי

אני מפסיק לרגע את הבקבוק לים כדי לשפוך את ליבי...סוף,סוף בלוג הוא יומן
זה כמה זמן שאני נפגש עם אישה נחמדה...אין נגיעה(הרי כבר הסברתי משתדל לשמור הלכה)היא הרבה יותר צעירה ממני,אבל הסיפורים שלי על bdsm ותכשיטים ארוטים אולי מצאו חן בעיניה,,,הלכה למקוה...אחרי כמה אקרבטיקות הלכתיות,אנחנו נמצאים בחדר מלון נחמד...הכל הולך יפה אבל ונילי לגמרי.דברנו אולי על סדו...אבל הרגשתי סנטימנטלי,רגשי...בעננים...נפרדנו מאושרים עד הפגישה הבאה..למחורת,אחרי תפילת שחרית...אני מקבל טלפון ממנה...אני שמח מאוד שאת מתקשרת,בדיוק רציתי להתקשר ולהיד לך שאיחזרת לי את נעורי...הכל היה יפה,היית בדיוק כמו שצריך...אפילו יצרתי,אבל אני עצובה,לא שמחה ,הספת הגוף שלי אומרת לי :זה לא זה הוא זה,אני לא צריכה לחפס יותר,,,
איזו נפילה,אמרתי לה...יש לי מצנח,אבל בכל זאות...המשכנו לשוחח עוד קצת...

עכשיו ביננו אנשי הכלוב,אני רואה עצמי כאדון אבל אין לי שום נסיון.והתנהגתי ונילי לגמרי או כמעט...חשבתי שלאט,לאט בפגישות הבאות...אבל הרגשתי גם מאושר תמים:הפנים יפים לגיל שלה אבל גוף מושלם,לא תיארתי לעצמי עד כדי כך...לא רוצה להמשיך,רוצה לחפש את החצי שלה האמיתי...הייתי חייבת לך,אתה כל כך טוב,ישר,היית בלי כל כך הרבה זמן...המילים האלו גמרו אותי....
עכשיו,תגידו:האם זה הכזבה של ציפיה תתהכרתית לאדון...
או סתם הבדל של גיל...?