לילימיי

היא לסבית.

אני דו מינית.

החברות שלנו הולכת,

המון שנים אחורה.

ועכשיו, שוב

קדימה.

אני שם עבורה, לגמרי.

בשימחתה, בכאבה.

בדרכה לאורך השביל הזה,

של הלא נודע.

היא קסם של אדם.

הלוואי והייתי מכירה,

יותר נשים לסביות...

כדי להכיר לה מישהי,

שתהיה לה, ראויה.

אוהבת אותה,

יותר מאשר מילים, יכולות לתאר.

אף פעם לא אשכח,

כשראיתי אותה לראשונה.

במגרש צבאי גדול, בשעת בין ערביים.

היא רוקדת סטפס בשלולית,

שאחרי גשם.

לבד, משוחררת עם עצמה

ואני, מביטה בה מרחוק.

מוקסמת,

כמו אז, מזמן.