לילימיי

הוא לגמרי כזה,

ג'נטל-מן.

במובן הרך, של הג'נטל.

כזה, שייקח אותי שק קמח, בלי להסס

כשאתעייף מהעקבים, באמצע הרחוב.

כזה, שישב בכיף עם הילדים שלי

אליהם, התחבר כל כך מהר.

אני חושבת,

על התיזמון של החיים.

רק כשאני באמת מוכנה,

הוא חוזר אל חיי,

מושיט את ידו ואומר, בואי.