נאמנות היא עניין חשוב, לא? אתה צריך לדעת שאתה יכול לסמוך על הנשלט (או על כל אדם אחר לצורך העניין) בעניים עצומות... הרי כל מערכת היחסים הזאת מושתת על אמון, לא?
ועדיין, משום מה, יש את אלה שמנסים לראות אם הם יכולים להתחמק ממעשה כזה או אחר... למה?
אם הקשר (בין אם בדסמי, חברי או זוגי) לא מתאים אתם צריכים לדבר עם הפרטנר ולהגיד ישר ולעניין, לא? למה לעשות מזה עניין מכוער? לא חבל?
ועם כל המחשבות האלה אני לא יכולה שלא לחשוב על זה שאולי, אולי באמת עשיתי טעות (כן, אני גם אנושית בחלקי, ויכולה לטעות, קורה. מה לעשות), אולי הנסיון לשנות קצת את עצמי למה שחשבתי שיתאים יותר לאווירה כאן בארץ היה הטעות שלי... יכול להיות... אז זהו זה. החלטתי שאני לא רואה צורך לנסות לשנות את עצמי למען הקהילה שאני לא באמת מכירה. חבל על המאמצים שלי. יהיה לי יותר קל לחזור להיות עצמי. לא מתפשרת,לא סולחת,לא מתחשבת ולא כל דבר אחר שעשיתי... הרי אני יהירה, אוגואיסטית וכן, גם נרקסיסטית... וביננו, זה מתאים לי יותר. בסופו של דבר אני נראת מעולה ולא חסרות לי התגובות מכל מקום אליו אני הולכת כדי להוכיח ולהוסיף על זה יום-יום. וביננו, אני לא ממש זוכרת שאי פעם התעניינתי או שזה שינה לי יותר מדי מה חושבים עלי כל עוד אני מרוצה מעצמי... אז כולם יכולים לקפוץ יפה ולהתפלל שיזכו לנשק לי את התחת... אומללים מסכנים...
הדבר היחיד שקצת צר לי עליו זה שיש מי שחבל שלא יודע נאמנות מה היא, ושלא יודע מה עושים עבורו... קצת חבל, אבל מצד שני... ההפסד כולו שלו... אני(וזאת עובדה) תמיד אהיה מסודרת מבחינה כזאת או אחרת...
כבר מרגישה טוב יותר כשאני מרגישה את "עצמי" חוזרת אלי... אוחח כמה התגעגעתי!
לפני 15 שנים. 6 בדצמבר 2008 בשעה 18:46