ביום שבת הקפיצו את סמרטוטון למילואים... סמרטוטון שלי הוא מה שבשפה אזרחית מכונה "נהג"... שזה בעצם הכינוי לכל אלה שהם קרביים עד כדי כך ש"אם תדע מה אני עושה אני אאלץ להרוג אותך"... אז סמרטוטוני "נוהג" לו עכשיו במילאוים ולא יודע מתי הוא חוזר...
שונאת לדאוג! מאיפה החוצפה הזאת שיש לו לגרום לי לדאוג כל כך?!?!?! לפחות אני יכולה לדמיין איך הוא נראה במדים... ממ יאמי... אולי כשהוא יחזור אני יעביר לו איזה סשן כשהוא במדים... זה יכול להיות נחמד... הרי חיילים לומדים צייתנות בצבא, לא?
הלוואי שיחזור מהר! לפחות אני יודעת שאני אקבל איזה פיצוי על עוגמת הנפש הזאת שעוברת עלי... אתמול עבדתי משמרת לילה (שוב) ודיברתי איתו בפון... הייתה לו "משמרת" משלו... מסכן שלי... קר לו וכל הגוף כואב לו... חשבתי לעצמי כשהוא אמר את זה שזה ממש חוצפה וכמעט שווה ערך לבגידה... הרי רק לי מותר להכאיב לו!!! גם ביקש פיצוי משלו לעוגמת הנפש שעוברת עליו... שאלתי אותו מה ז"א, "זה ממש עוגמת נפש שאני לא יכול להיות לידך לכל צרכייך" הוא ענה לי... חמוד שלי.
קמתי היום עם חשק לבשל (אני בשלנית מעולה רק עצלנית...אז בדרך כלל אני לא מבשלת...) אז הכנתי את הסלט ביצים המפורסם שלי, מה שיכול להיות מסוכן כי חברים באים אלנו היום ואני יודעת ששניים מהם יש להם אובססיה לסלט הזה... אולי אני אחביא אותו כשהם באים... הכנתי צלי בקר עם קצת טימין ואורז והכנתי "פסטל-די-פאפא" שזה סוג של שפרדס-פאי... אני לא בטוחה אם ככה כותבים את זה אז זה מה יש.. תתמודדו...
עכשיו אחרי שהכנתי את כל זה... אני כבר לא רעבה... לא בא לי לאכול אפילו את הממתקים שלי, שזה כבר אומר משהו, אני ת-מ-י-ד יכולה לאכול את הממתקים שלי...
יכול להיות שכמה חברים מהדרום יבואו לכמה זמן... חלקם יהיו אצלי חלקם אצל אמא...
שייגמר כבר המצב המחורבן הזה!!!
לפני 15 שנים. 30 בדצמבר 2008 בשעה 11:26