תמיכה

אישה אחת ששמה אני הלכה לחדש את רשיון הנהיגה שלה.
שאלו אותה מה מקצועה, היא היססה מבלי לדעת מה להגיד.
"אני שואל אם יש לך עבודה" הדגיש הפקיד.
"בוודאי שיש לי עבודה" ענתה אני. "אני אמא".
"אנחנו לא מחשיבים 'אמא' כעבודה. ארשום... עקרת בית" אמר הפקיד בצורה קרה.

שחכתי את הסיפור הזה עד שמצאתי את עצמי במצב דומה. הפקידה שקיבלה אותי הייתה אשת קריירה, בטוחה, יעילה, בעלת תואר.
"מה עיסוקך?" שאלה
לא יודעת מה גרם לי להגיד את זה, אבל המילים פשוט קפצו לי מהפה החוצה:
"אני דוקטור בהתפתחות ילדים וביחסי אנוש"
הפקידה הפסיקה לרגע, הביטה למעלה ואח"כ אלי עם מבט כמי שאומרת שלא שמעה טוב.
אני חזרתי שוב, בשקט תוך כדי הדגשה על המילים היותר החשובות.
פתאום שמתי לה, כולי מתפעלת, איך היא כותבת, עם דיו שחור, על הטופס הרשמי.
"אני יכולה לשאול..." היא אמרה מלאת התעניינות "...מה את עושה בדיוק?"
בשקט, בנחת, עניתי:
"אני מפתחת תוכנית לטווח ארוך (כל אמא עושה זאת), במעבדה ובשטח ניסיוני (בדרך כלל הייתי אומרת בתוך ומחוץ לבית). אני אחראית על צוות (המשפחה שלי) וכבר קיבלתי 4 פרוייקטים (כולן בנות). אני עובדת במשטר של מסירות בלעדית (איזו אישה לא מסכימה?), רמת הדרישות היא של 14 שעות (כדי לא הגיד 24...)"
רמת הכבוד המתגבר הורגש בקול של הפקידה שסיימה למלא את הטופס, קמה, ובאופן אישי פתחה לי את הדלת.

כשאר הגעתי הבייתה עם התואר המלא כבוד שלי, התקבלתי ע"י הצוות שלי- את בת 13, השנייה בת 7 והשלישית בת 3.
מהקומה העליונה יכולתי לשמוע את הניסוי החדש שלי (תינוקת בת 6 חודשים) המנסה טון חדש של קול.
הרגשתי- מנצחת!

אמהות... איזו קריירה נהדרת!

ככה היו צריכים לכנות את הסבתות:
"דוקטור בכירה בהתפתחות ילדים וביחסי אנוש"
הסבתות רבא:
"דוקטור אקזקיוטיב..."
ואת הדודות:
"דוקטור-יועצת"
כך נראה לי...

מוגש בהערכה ובהערצה לכל הנשים, אימהות, רעיות, חברות, בנות זוג ומאהבות;
בן כולן דוקטור באומנות לעשות את החיים יותר טובים!!!