שיטת המקל והגזר תמיד הייתה יעילה.
לאחרונה גליתי ביני לבין עצמי שעם כמה שאני אוהבת את כלבונת והתגובות הקטנות שלה לכמעט כל דבר אפשרי- יש גבול.
עכשיו כלבונת- חמודונת שלנו- מבורכת בשלל מצבי תגובה שפשוט ברור שהיא תגיב למשהו כזה או אחר שאומרים לה.
אז היום החלטתי להתחיל בתכנית אימונים קטנה בשבילה.
נותנים לה לחזור על פעולה מסוימת (שכמובן לאט לאט תגרור תגובה כזאת או אחרת) וכל פעם שהיא מוציאה את התגובה ה-אמנם חמודה מאוד אך עדיין- לא רצוייה. עונש קטן, אך לא נעים בעליל (כלבונת ידועה כבר כמי שאוהבת עונשים מסויימים...)
חזרנו על התהליך הזה כ15 שעה שכל פעם היא המשיכה להוציא תגובה שגררה את אותו עונש.
קיבלה "הפסקה" של חמש דקות לערך (מיותר לציין שהיא לא ידעה שזאת הפסקה אלא חשבה שבזה סיימנו ולכו תבינו מה רציתי ממנה) שלאחריה היא נדרשה לחזור על אותה פעולה שוב ושוב.
וכמובן שהפעם ללא תגובות מיותרות. אבל לאחר שישה חזרות על הפעולה הפציע לו חיוך קורן ויפייפה. כשנשאלה למה היא מחייכת ענתה לי "אני רק מחייכת לעצמי כי אני שמחה שאני עושה את זה טוב." :)) חמודה שלי.
כשנסתיימה הפעולה היא נשאלה איך הרגישה בסט הראשון כשלא עשתה את זה כמו שצריך למרות שקיבלה הוראה של לא להגיב.
עשה פרצוף חמוץ וענתה "לא טוב".
"ואיך הרגשת בפעם השנייה שעשית את זה יפה?"
אותו חיוך קורן "הרגשתי טוב"
לפני 15 שנים. 3 במאי 2009 בשעה 18:07
