נרהא לי שהשבוע אחד הסופשים המעייפים יותר עבר עלי.
ביום שיש משמרת מגעילה ביותר אבל עברתי אותה עם תחושה של שלווה, רוגע ואושר גבוהים מזה הרבה זמן מאז שאני עובדת שם.
אני יכולה ליחס לזה רק את מכתב ההתפטרות שהגשתי באותו בוקר למנהלת המחלקה שלי.
לאח דיון של תקופה שבו ביקשתי העברה למחלקה אחרת שתהיה לי נוחה יותר מבחינת הלימודים הגיע השלב שנמאס לי ואמרתי יפה שלום... עכשיו נשאר לי רק לברר אם אני זכאית לפיצויי פיטורין אם אני התפטרתי עקב צרכי לימוד (אני יודעת שזכאים לזה אלה שמתפטרים עקב מעבר דירה למשל...).
אחרי המשמרת (שאגב השאירו אותנו שעה וחצי מעבר לזמן המשמרת) נסעתי לאמא על מנת לעזור לה לצבוע מחדש את הבית.
למעשה היא ביקשה מהבעל לעשות את זה ואני נודבתי לעזור (יותר נכון הוא שכנע אותי שישתלם לי לעזור... מנייאק שיודע איך להציג לי דברים באור יפה!).
עכשיו כל מי שמכיר אותי יודע כמה אני בהירה ותמיד יש את הבדיחה של "את לבנה יותר מדף חלק... (חה חה חה- לא מצחיק!)
אמנם אני באמת בהירה ובאמת אני בוהקת ומחזירה אור מרוב לובן, וכן כמעט ואני זוהרת בצבע סגול מתחת לאולטרה סגול (אל תנסו את זה כי זה מעצבן!) אבל זה כבר באמת היה מוגזם כשאמא שלי גילתה שאני מכוסה בצבע לבן על כל הצד השמאלי שלי (כן, כי זה היה מאוד חכם להשאר את הפחית הענקית של הצבע באמצע המזדרון שאני צובעת ככה שזה היה ברור שאני לא אראה אותו בזמן ואז אני אפול על הקיר שצבעתי לפני דקה ושבגלל זה אני צריכה לעבור עליו שוב... לא לצחוק!!!)
ואז אמא שלי נזכרת להגיד לי כמה היא גאה בי כי היא לא חשבה שאני יכולה לעשות משהו כזה ושכשהיא שמעה על זה שנודבתי לעזור היא הייתה בטוחה שזה יהיה "תביאי לי..." ; "תחזיקי לי..." וכד'... כן בטח אמא... ככה היא גם הגיבה כשאמרנו לה בפעם הראשונה שעשיתי ספונג'ה (ולא זה עדיין לא מצחיק שזה לקח לי 3 שעות לחדר!!!)
טוב אני מתחילה להרגיש שלא משנה מה אני אכתוב עכשיו אני שומעת בראש את הבעל ועוד כמה צוחקים כזה בכלל לא מצחיק!!!
עכשיו אני רוצה מישהו יבוא לעשות לי מסאג' ייסודי כי חצי גוף תפוס לי מהפרוייקט הזה של אמא שלי.
ובוסוף היא בכלל לא הביאה לי ביגוס (סוג של אוכל... הפולנים האמיתיים יכולים להבין מה זה...)!!!! חוצפה!
לפני 15 שנים. 7 ביוני 2009 בשעה 11:01
