תמיכה

היום אמא התחילה עם הרוטינת יומולדת שלה... עוד שבועיים בערך והיא כבר משגעת אותי.
די!
נמאס לי כבר!
זהו!
לא אוהבת יותר ימי הולדת!!!
כמעט כל מי שמסביבי לא חוגג אף פעם (אלא אם אני החלטתי שחוגגים ואז אני עושה את כל העבודה של לארגן ולהכין), אני אף פעם לא באמת מקבלת את מה שרציתי (במשך יותר מחמש שנים ביקשתי ספרים. ספרים!!! מה הבעיה לעזאזל להביא לי תלושים לספרים או ספרים שאני רוצה -כבר נתתי פעם רשימה של איזה ספר אני רוצה וממי!!!), תמיד יש איזה דרמה מסביב לימי הולדת (שלי או של אחרים).
די!
אז סבבה, הבנתי. אני ה"תמימה". עכשיו אני סוף סוף הבנתי למה כולם שונאים ו/או לא חוגגים את יומולדת שלהם.
סבבה, לקח לי יותר זמן, גם כי אני מי שאני (ולשם שינוי זה לא קשור לבלונד!!!) וגם אולי כני ה"צעירונת" של החבורה כביכול.
די! די! די!
כל שנה אותו סיפור של איזה אוכל אני רוצה ליומולדת- זה תמיד אותו דבר!!!!
ועכשיו זאת תהיה כנראה השנה השנייה שאחותי בורחת מהארץ בדיוק על היומולדת שלי... אז מה הטעם?
השנה אני גם מתחילה סמסטר קיץ בדיוק על התאריך יומולדת שלי- פה לפחות אני יותר אופטימית... אלף, אומרים שזה מזל טוב ושתהיה לי הצלחה בלימודים (לא שאני צריכה יותר מדי האמת... אבל לא מזיק עוד קצת) ובית, הבעל עוד אמר לי בבדיחות הדעת "נו, את כל כך אוהבת ללמוד, קיבלת מתנה מעולה..." חמוד מצידו.
אולי אני אנתק את הפון לשבועיים האלה כדי לא להתמודד עם אמא בעניין הזה?
אוףףףףף!!!
אין לי כוח לזה! תנו לי לישון ועזבו אותי בשקט- מי שמתקשר לשאול שאלות שקשורות ליומולדת- אני אנתק ובמידת הצורך אני אכה- עד זוב דם!!!