לפני 8 שנים. 13 במאי 2016 בשעה 4:11
זואי כלבתי האהובה מזה 11 שנים..
אני יושבת בסלון לידך מלטפת אותך ואומרת לך כל הזמן כמה אני אוהבת אותך..
אך הדמעות זולגות וזולגות ואני יודעת שבעוד כמה שעות אצטרך להיפרד ממך והלב
נקרע לי.
את שהיית לצידי בטוב וברע ..תמיד חשת אותי גם אם לא הרגשתי טוב או שהייתי
במצב רוח לא טוב..תמיד ישנת לצידי ולא זזת ממני..
תמיד חיכית לי ליד הדלת שאגיע וכשהייתי נכנסת הביתה השמחה שהיית מקרינה
אליי זה אמר את הכל.
בכל מקום שהלכת תמיד היו אחרייך ,ילדים ואפילו החתולים שבחצר תמיד חיכו
שתהיי כבר למטה ותמיד נצמדו אלייך ..
אך לצערי המחלה הארורה הגיעה גם אלייך וגורמת לך לדעוך ולדעוך ולסבל
אני מבקשת את סליחתך שאני נאלצת להיפרד ממך ככה ורק בגלל שלא תסבלי ..
תמיד תזכרי שאמא אוהבת אותך ..אתגעגע ותהיי חסרה לי מאוד מאוד.
זואי כלבתי הטובה והאהובה אני אוהבת אותך!!
