במרכז החדר היא יושבת ואת ראשה מכסה כיסוי שחור שקוף ואוורירי, זע לעיתים מנשימותיה. גופה יוצר משולש, רגליה משוכלות "מזרחית, רועדת וקודחת. הוא יושב מהעבר השני וצופה בה
שום דבר לא מגביל אותה, לא חבל, לא אזיקים
היא סופרת לעצמה את השניות בהן הותיר אותה לבד, עד שיחזור, בינתיים היא צריכה לחשוב על הבגדים שהיא לובשת, ומה שמתרחש תחתם.
זה לא פשוט להקשיב לנשימות של עצמך, לתהות מה קורה סביבך, שעה שהאיברים מגיבים אחרת.
מתוחים
דרוכים
מערבבים את הנוזלים ושולחים בהם זרמים, המשפיעים כמו ניסוי פנטסטי במעבדה שכוחת אל כשכל הפרמטרים אומרים שמהמרכיבים יפציע X כשלמעשה תחתוניה מוכתמים מזה דקות ארוכות ולא נשמעים למעשי הטבע.
ידה הרועדת מלטפת וריד נסתר על צוואה ורעש מוזר המגיע מקצה לא נראה של החדר מאלץ אותה להשיב את אותה למקום.
היא מתנשפת, מייחלת שייקח אותה כבר
יעצור את ההמתנה המקפיאה
הוא לוחש כדי להמם אותה ספרות בלטינית, לאחור
שפתיה רועדות וקולה הבוגדני חוזר על ששמעה אף שמעולם לא דיברה לטינית
איפה שהוא באמצע הספירה, כבר ברור לה שהוא עומד מעליה, שולחת את ידיה כדי לעמוד מולו, מקבלת אותו לא ברצון סופרת איתו לאחור כשבכול ספרה נעתקת נשימתה.
הדם זורם מהר, שריריה רפויים לחלוטין, רק מיתריה עוד חורקים
חשה בהבל פיו על עורפה, כמו משק צעיף חמים משייף את עורה, עיניה נעצמות, שפתיה פשוקות לקבל את נשיקתו ואת שיניו
חשה באצבעו מתגנבת לערוותה, היא בובה בידיו, גונחת באין קול, מהופנטת לחלוטין הוא נועץ בה וליבו נעצר
הלילה הטרף
לקח גם אותו.
לפני 16 שנים. 1 באוקטובר 2008 בשעה 23:33