שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

DEMONOLOGY

לא יכלו לשים שלט קטן: שממה לפניך לא לחצות בלי הציוד המתאים ראה הוזהרת, הוזהרת!!! באמת הוזהרת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לפני 16 שנים. 2 באוקטובר 2008 בשעה 23:48

העיר הזאת לא נותנת לנוח ולישון בשקט. שתיים וחצי בלילה ואפילו שבחוץ חושך ורוח נעימה של סתיו, הרחוב רוחש ומערבל , מגניב חרדה דקה פנימה בפולסים צורמים ומנסרים.

מדי פעם צופר איזה רכב עצבני, לא ברור בדיוק על מה, השכן מעשן כמו קטר כאילו לתוך הדירה שלי בכוונה, כשבסך הכל הוא יושב במרפסת קטנה לידי, זוגות של מנסרי לילה צורחים אחד על השני ממרחק, עוד איזה כלב מתעורר, אופנוע מפליץ רעשי תותחים מהמנוע ומפעיל את כל האזעקות ברחוב.
שלווה זה לא כאן
בטח לא גן עדן
יש מצב שקצת גיהנום

"כי מה זה גיהנום אם לא העדר מוחלט של תקווה"

אז לא אסחף, יש עוד קצת תקווה
בגלל שאני חזקה בפנטזיות,תכונתי הבולטת, להתהלך כמו זומבי חייכני בין אנשים, מטושטשת לחלוטין מבפנים על איזה "סרט" שבישלתי...

my happy plce הן הפנטזיות הקטנות על אי קטן ביוון, הפעם האחרונה שחיבק אותי איש גדול נפש אמיתי, פרדס נשכח בהוד השרון על פינת העץ עם העצה, שעות של משחקים דמיוניים.

צרכנית כבדה של חום.

איש הצורות הבסיסיות מתקשר אלי מאמצע נסיעה ארוכה מאן שהוא לשום מקום חזרה למרכז, מכביד לי על הנשמה בשיחות על הצרכים הבסיסיים בחיים

אם זה משולש זה אוכל, אם זה עיגול זה נעים ואם זה מרובע זה בטוח. או בקיצור, חומוסצ'יפסלטשניצל הם טעם החיים, אלכוהול זה מיותר, סקס ובית ענק במושב פלצני.

מה לעשות שאני טיפוס של כל המצולעים.
אני לא חושבת שהוא יידע מה לעשות עם מתומן או חלילה משולש חד זוית.

פעם היא אמרה ולא ממש הבנתי מה היא רוצה

"מי את"

בסוף את תביני מי את ומי הוא זה שיהיה טוב לך

לא מזמן, קצת לפני ראש השנה החלטתי שאין נקודת זמן בה אוסף התכונות והדברים שעלי אהובים יצרו פתאום אישיות שנקראת אני.
כל החיים זה ייקח וקצת עודף- אני מקווה שיש קופות צדקה בשערי שמים.

בינתיים יהיו כנראה ימים בהם אהיה קצת יותר אליפסה, גובלת במחומש מתרסקת על כוכב ונחה בחרוט- אבל כבר הגענו לגלילים וזה נראה לי אמור להיות רק בפרק הבא.


נעים לי לחשוב, שאחרי שיצאתי מהכלוב בסערה, ניתקתי מחשבות וקשרים תרתי משמע, עשיתי פרסה וחזרתי לכאן לעשות לי שמח.

ניסיתי לכתוב בכל מקום אחר וזה יצא חצי נכון

התגעגעתי למילים של אלכס, האיוושה הדקה של הליברטין והגאולוגיה של אלקטרו.

ובסוף כמו בסוף

יש תמיד את שרשורי החבלים, מכל הסוגים, שמשמחים את הלב ונעימים על הגוף

אם זה לא נעים

זה כנראה הכי חורק בחריץ שאפשר


וגם זה סבבה.



להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י