לפני 15 שנים. 5 בדצמבר 2008 בשעה 21:20
תשכב בשקט במיטה, על הגב, אתה לא יכול לראות, ולא יכול לגעת.
יש הרבה דרכים לגעת בלי לחוש באצבעות.
המנוחה שעל הכר, פולסים של דופק על הכרית, נחנק בכל נשימה ומוציא לי את המיץ.
אנחנו מכירים כל כך טוב, והריח שלך חדש לי בכל זאת. אני לא אוהבת אותך כמו שאני צריכה את ההתמסרות.
פעם אלה היו תלתלים שחורים שהתחלפו בפסים כסופים של כאב והשפלה.
לא כל נסיכה היא רעה בתחפושת, לא כל פושטת עור היא מלכודת.
תנשום עמוק.
ההרפתקאה מסתיימת.
או אולי, נשאיר את סימני הגוף על דלת הכניסה, מלחים מופרשים בזיעה, הצבע המתקלף קולט אליו את הכובד שבנסיגה.
לא יכולה להתפוצץ עכשיו
כמו שאתה לעולם לא תצליח כנראה לחדור
אבל אוהבת אותך.
בכל זאת.
