DEMONOLOGY

יוצאים לדרך, שלושה באחריותי, כולל אני על עצמי,
נוסעים צפונה, אבל מחליטים שאם אנחנו כבר בתל אביב אז נקפןץ לרגע הביתה, לקחת כמה דברים ובאפי.
הלילה מקסים, משתעשעים במילים, הרכב מלא בצחוקים קלילים, מחשבת בראש את הרגע בו נשב מול הספה עם כוס יין וסיגריה ונגמור עם השבוע הזה.
הרכב ממשיך לנסוע, העיניים על הכביש המתעתע, קול פח נמעך ומכה אדירה על המראה מקפיץ אותי אבל אני לא רואה כלום, חוץ מרכב ג'יפ ענק שמשום מה צמוד לפח בו אני נוהגת ולא נראה שהוא זוכר את הדרך.

הילד מאחור לא צורח אפילו ואמא שלו לידי ממלמלת איזה משהו ומעודדת אותי לחזור לנתיב ולא לאבד שליטה

מדברים על שברירי שניות בהם הבלתי צפוי קורה
ברדיו מאחלים לנו ימי חלום אם נמשיך לנסוע בזהירות
עיניים על הכביש
שיר בלב

ואז
זה כמעט לא קורה
כמעט מתהפך
והילד מאחור אפילו לא צורח
לא בוכה
רק שואל המון שאלות

על הכמעטים האלה, לא מדברים, איש לא סופר במשטרה אין אף לובש כחול שמתרגש
כשאני דומעת מול הקצינה היא מעודדת אותי להתחזק
תודה
זה לא עוזר



----------------------------------------------------

אני לא מאמינה בכמעטים, כי אין דבר כזה כמעט
יש מי שהכמעט שלו הוא כל תוחלת חייו
אז הוא כמעט חי עד גיל 34
וכמעט השלמתי את המבחן
כמעט
זה כל מה שמקבלים בחלק מהפעמים
ואף אחד לא מתייחס אליו כאל שלם.