טוב
אז
למדתי איך לאפות, לבשל כמעט כל דבר שאפשר לבשל ב- חצי שעה בלי להתעצבן, ללוש בצק עם הידיים... בכלל, חוויה מוזרה ל"בשל" עם הידיים
הפעם הראשונה שנגעתי באצבעות חשופות בקמח, ביצים, חמאה וסוכר מאיזה שהוא סוג, וכבר הרגשתי 4 דברים שונים בבת אחת,
החל מהקמח שהוא נעים כמו חול דק חמים ואז את הרטיבות המביכה של החלמון (צהוב) גרגירי הסוכר שמשייפים את עור כף היד, ואני מספרת לעצמי שאני עושה בעצם עוגיות פילינג- רק כדי להמשיך ללוש את הכל יחד לעיסה או יותר נכון מ ס ה - כי יש לעיסה שם מיוחד- מסה!!!!
וכמה שמחה אני שיש מי שאוהב לאכול עוגיות פילינג...
האמת
שאני לא יודעת אם אני מתגעגעת לעבוד 14 שעות ביום בשביל מגהטרון
חסר לי מאוד האקשן
אבל מיד אחר כך אני מחפשת שקט
נורא מתיש לחיות עם כל הניגודים האלה
למשל
אני נורא צריכה שתפליק לי בישבן ואז תעסה אותו בתנועות סיבוביות, לסרקוצליה ועינוג כי מסתבר שזה מחרמן אש. לאללה
תגיף את התריסים אבל לא את החלון כדי שתיכנס רוח אבל לא פורץ
תחדור אלי מאחור אבל בשכיבה על הבטן ותסתכל לי בעיניים תוך כדי (כלבה בלתי אפשרית!!)
ואז הכלבה תמהה למה לא מסתובבים יותר אנשים ברחוב שדומים לינשופים. שיודעים ללכת קדימה במבט מסובב הצידה...
לו רק היה אפשר לחיות בהרמוניה עם כל הניגודים...
ולסיום
המלצה טלווזיונית חמה- עונת החתונות
נכון, מוזגם קריקטורה לכל הדעות ומאידך- גם קריקטורות רוצות להתחתן
נמסתי.
לפני 14 שנים. 31 בינואר 2010 בשעה 14:01