הממלכה הכתומה

אני בצפון אצל אבאמא...

בסך הכל עברו יומיים בקושי מבלי שראיתי את מלכתי האהובה ואדוני הנערץ וכבר הגעגועים האלו מחלחלים לתוכי. בעיקר בשעות המגונות של הלילה...

בשעות בהן אני רגילה לעטוף/להעטף גוף חם של אדם אהוב.

אפילו לפקודות שמנחיתה עלי מלכתי תוך שינה אני מתגעגעת...
שתבינו עד כמה היא מלכה בכל רמ"ח אבריה ועמקי נשמתה - האשה המדהימה הזו ממשיכה למלוך גם כשהיא עמוק בעולם החלומות: "תחבקי אותי", "תסתובבי ואני אחבק אותך", "תשימי את היד פה" תכניסי את הרגל לשם" ועוד מגוון פקודות והנחיות והכל מתוך שינה עמוקה...

אבל הדבר הכי יפה בה - כשהיא ערה או ישנה - זה החיוך!!! גם באמצע הלילה, בחשיכה - כשאני רואה את השפתיים האלו מתרוממות ואת העיניים מתכווצות פתאום העולם מואר בשמש כתומה וחמה ואני כולי נמסה...

כבר יומיים שלא ראיתי את החיוך הזה, אז אני עוצמת עיניים ומיד מנגד עייני החיוך הזה עולה ואני מחייכת גם.

עוד יומיים אני אראה שוב את החיוך האלוהי הזה מנגד עיני באמת וארגיש אושר עצום!

עוד יומיים אני אחבק את אדוני התמיר והיפה וארגיש בחיקו את האושר שמגיע מההתמסרות.

עוד יומיים...
רק עוד יומיים...
כמה יומיים ועוד יומיים יכולים להיות ארוכים כשמתגעגעים...