הממלכה הכתומה

עד גיל 12 גרתי בחדר שלא ראו בו רצפה, הכל היה מכוסה בבגדים, עיתונים, קלטות, ספרים, כלי כתיבה וציור ואלוהים יודע מה עוד.
בכל פעם היה אבא שלי מרצה לי ארוכות שאני חייבת לסדר את החדר וכמה זה לא בריא לגור בכזה בלגן, ואני הייתי מבטיחה (מאה בדמעות ורגשות אשם) לסדר - אבל בכל פעם שהתחלתי לסדר הייתי מוצאת משהו מעניין שמזמן לא ראיתי (כי הוא היה קבור בשכבה החמישית מלפנה"ס) ושוקעת בו במקום להמשיך ולסדר.

פתאום הגיע הרגע שבו לא יכולתי לסבול יותר את הבלגן, נכנסתי לאמוק של זריקת חפצים, סדרים ונקיונות ומאז ועד לא מזמן הייתי קיצונית לצד המסודר, עד כדי כך שפעם כמעט אחרתי לעבודה כי מדף התחתונים נפל בארון וכמה תחתונים נפלו לא מקופלים על השטיח. עד שלא הרמתי וקיפלתי והחזרתי למקום - לא יצאתי מהחדר.
הבגדים שלי היו מקופלים כמו סרגל ומחולקים לקטגוריות, וגם לפי גוונים, הכל היה מתוייק ומקוטלג ומלוקק.

היום תודה לאל התאזנתי. מסודרת ונקיה אבל מסוגלת להשאיר בגדים מחוץ לארון יומיים וחצי לפני שאני מקבלת את הקריז.

עברתי דירה אתמול, למקום נהדר שקיבל אותי בחום ואהבה.

בעיה אחת קטנה קרתה לי - הארון טרם הגיע, ולכן כל חפצי (ויש לי הרבה שכאלה) עדיין בשקיות, תיקים וארגזים.

בלב כל הבלגן יש אי קטן של שפיות בצורת מיטה.
לא מסוגלת להיות שם מבלי היכולת לסדר, וכשאני לא שם המחשבה על הבלגן שמחכה שם מטריפה לי ת'שכל...

אני יודעת שמחר כשאחזור מבת דודתי שאצלה אני ישנה הלילה אני אמצא בבית כיור מלא כלים, ושתי מכונות כביסה שתליתי היום ממתינות להורדה, קיפול והכנסת הבגדים לארון וזה לא מזיז לי בכלל, רק זה שלי עוד אין ארון, ורק המחשבה על להכניס את הכביסה הנקיה שלי לשקית/תיק/ארגז מעוררת בי חלחלה.

מחר אני חייבת להביא את הארון ויהי מה!!!

זה בטח פרק הבלוג הכי משעמם שכתבתי או אכתוב בחיי - אבל הבלגן הזה סוגר עלי ומאיים על שפיותי (:

אני עוד עלולה להתעורר בלילה מסיוט שבו ארגזים ושקיות קוברים אותי במיטתי, לחלום ששקיות רודפות אחרי וברקע פסקול הסרט פסיכו או מלתעות..

מאז שהשתחררתי מהצבא לפני 11 שנים, ארזתי ופרקתי ארגזים, שקיות ותיקים משהו בסביבות ה- 28 פעמים. אני כבר לא מעיזה לספור כי בכל פעם אני נזכרת בדירה נוספת ששכחתי להחשיב בספירה הקודמת כי גרתי בה רק 10 ימים או שבועיים או חודש... או כי עברתי לגור ממש דירה ליד הקודמת...

יש לי חבר שצוחק עלי שבכל פעם שמשעמם לי ואין לי מה לעשות אני אורזת ופורקת להנאתי... הומור של קוסמים (:

לא אכפת לי שתחשבו שאני חולת נפש, או שרוטה - אני מודה באשמה, אבל הייתי חייבת לחלוק, אומרים שזו חוויה משחררת - ואני רוצה לישון טוב הלילה ולא לחלום על ארגזים!!!

איך שאני מכירה אותי - הלילה לפני השינה במקום לספור כבשים, אני אספור דירות: הדירה שגדלתי בה עד גיל 4 בנהריה בתוך החורשה, הבית במושב, הדירה בחיפה, חזרה למושב, משם לקיבוץ, חזרה למושב, לאילת, למושב, לאילת - בתוך אילת 3 מעברי דירות, חזרה לצפון - הפעם לגבעה, שוב לאילת - שוב עוברת שם 3-4 דירות, עוברת לרעננה, חוזרת לאילת, שוב 3 דירות באילת, חזרה לרעננה לדירה הקודמת, מעבר לדירה אחרת ברעננה, משם לצפון לכמה חודשים, שוב רעננה, רמה"ש, רעננה ועכשיו עזבתי את רעננה...

נראה לי שהגעתי כבר ל- 30 מעברי דירה ואני רק בת 31.

עכשיו לא נראה לי שמישהו יתפלא לנוכח העובדה שצמד המילים "מעבר דירה" עושה לי רע!!!

טוב, גמרתי לספור דירות, ושלא כמו כבשים - ספרתי את כולן ולא נשארתי עם הכבש ה- 16 (: וגם לא בחדר ה- 16...

הגיע זמן לישון, אצל בת הדודה הבלגניסטית שלי, שמרוב התחשבות במצב נפשי הרעוע סידרה את הבית וקיפלה את כל הכביסה רק כדי שחדר האורחים יהיה מסודר, נטול ערמות כדי למנוע ממני טראומה נוספת (:

לילה טוב!