איך שהשנה אני מרגישה את האביב בכל תא בגופי...
אני פשוט פורחת.
התערוכה שכבר הרבה מאוד חודשים אני וחברי לפרוייקט עומלים עליה כבר מראה סימני סיום, למרות הלחץ להספיק הכל עד יום העצמאות. השבוע המפיק סגר עם עמוס שהפתיחה תהיה בדאנג'ן - הבית השני שלי בחודשים האחרונים, דבר שמרגש אותי מאוד.
גם ככה רציתי להזמין את כולכם, חברי היקרים מהכלוב, לפתיחה , ועכשיו - אתם הרי מכירים את הדרך (:
בנוסף לתחום המקצועי גם בתחום האישי אני מרגישה מבורכת.
אני מוקפת באנשים שאני אוהבת - במלכתי בטי, באפרוח המקסים, בנסיכה הקטנה ובחתול יפיפה שאמנם עושים הרבה בלגן אבל עושים לי גם הרבה הרבה שמח...
ובאביס - המאסטר הנפלא שלי,
ובהמון חברים מקסימים שנכנסו לחיי בחודשים האחרונים.
ובנוסף לכל - בתחילתה של זוגיות חדשה שמצליחה להשתלב בעולם המופלא שלי.
אין לי מספיק מילים להודות לאדם המקסים שהכרתי, שהיה מוכן למרות החששות לקבל אותי כפי שאני, ולהפתח לעולמי ולאנשים שהם חלק בלתי נפרד מחיי כבר מספר חודשים.
בהתחלה חששתי שאאלץ לבחור בין העולם הבד"סמי שלי לבין זוגיות ונילית ומשהו בי התמרד. לא רציתי לוותר על מה שגיליתי רק לאחרונה, על החברים היקרים שלי ועל הריגושים שאני חווה במחיצתם.
כבר התעצבתי כי חשבתי שאאלץ לבחור והיה לי באותו רגע קל יותר לוותר על החדש מאשר על הישן, למרות שידעתי בתוכי כי ההתחלה החדשה היא הדבר שבעצם ייחלתי לו עמוק בפנים.
נתברכתי בהכרות עם אדם פתוח ונפלא שהיה מוכן לקבל אותי ואמר לי בפרוש - תמשיכי בכל מה שעושה לך טוב, ואני אמצא את הדרך להשתלב.
אני יודעת שתקרא את מה שכתבתי ואני רוצה להודות לך כאן, מול כולם, על היותך איש נפלא, פתוח, מבין, מקבל, מפנק, מצחיק, מרגש, מקסים, רומנטי, שרמנטי וחרמנטי (;
תודה שנכנסת לחיי וקיבלת אותי כפי שאני, ותודה על הפינוק הנפלא שכפות רגלי מקבלות ממך (:
לפני 20 שנים. 4 באפריל 2004 בשעה 22:49
