הבלוג שלי

השאיפה הזו למושלמות, היום יותר מתמיד , אני לא מבינה אותה.
בשביל מה זה טוב להיות נטול רבב ופגם?

נניח וניקח זוג.
כל זוג.
ונניח ואותו הזוג כל כך מחובר, כל כך משלים אחד את השני, עד שאין לאן לברוח וכל שנותר להבין- זה שהם מושלמים יחד.
נו? כמה כבר אפשר להמשיך בקו הוורוד המושלם מוצף ענני הסוכר האלו?
אז נניח ואותו זוג מתווכח פתאום. ככה סתם פתאום. זה שובר את השיגרה המושלמת!
וזה נהדר.

אבל יש בעיה..הבעיה, שאני רק עכשיו מבינה אותה, זה שגם הויכוחים הקטנים האלו שלנו, שנועדו לשבור את השלמות שיש בינינו, גם הם- מושלמים.
"שלנו"? כתבתי "שלנו"? התכוונתי לשלהם..נו, של הזוג ההוא המושלם (:


(מתה על ימים כמו אתמול, שמביאים אחריהם את הלילות של אתמול (: )