לא כל הפנטזיות נוצקו בתבנית דומה: יש פנטזיות שהוצפנו רק בכדי להשלף באוזני כמעט כל אחת, ובתמורה לקלה שבהתגרויות. ויש פנטזיות מביישות כל כך שאם רק ייחשפו לאוויר או לאור הן יתפוגגו מיד ושוב לא יהיה בהן אלא טעם כבד ומר. יש פנטזיות שהולכות איתך כברת דרך ארוכה כל כך עד שהן נהיות למעמסה, אך אי אפשר להפטר מהן, ואתה דוחק אותן ממחשבתך והן שבות, ואתה מפציר בהן שיילכו והן נשארות, ובלילות כאלו הן נוטות להתריס, ראה, כזה אתה. יש כאלו שהמימוש מאיין אותן ויש כאלו שהפספוס מוליד אותן ויש פנטזיות הנולדות ברגע ויש פנטזיות המתות מיתת עריסה.
פעם נהגתי לפנטז על אישה שארנקה נעול במגירתי. אני מכלכל אותה מכיסי ואילו הכסף שלה שמור כשהוא בטוח מפניה. אני מכלכל אותה אבל היא יודעת מחסור: ברצותי היא מתפנקת כשרמוטה שמורה וברצותי היא מקבצת נדבות אצלי. מה תעשי עבור אותם מאה השקלים? ואף חשוב מכך: מה תעשי עבור שקל? זו הייתה פנטזיה רעה ומושחתת וככל שהיא הייתה רעה כך נהניתי ממנה, ואז היא נלחשה בלילה אחד וזהו, מיד הייתה לדלת שאין אני יכול לפותחה עוד. אחרי זה יצא לי לפנטז הפוך: הארנק שלי נעול באיזו מגירה ויום חם אחד אני הולך ברגל מהעבודה לבית, כי לא הוקצו לי כמה השקלים לדלק, וכשאני חוזר הביתה לוהט ונוטף היא מחכה לי צוננת. אבל הפנטזיה הזו לא הייתה טובה באותה המידה וכך היא מתה.
* * *
בבוקר היא קמה ורואה אותך מתגלח בתער. אתה עומד בגופייה ונותן מבט נחשוני במראה ומעביר את הלהב במורד הלחי ומתעלם ממנה. גילוח הוא עבודה לגברים מרוכזים: כשמתגלחים בתער צריך לשים לב לא רק למהירות ולקצב ולכיוון הלהב אלא לזווית בין הלחי לפלדה, וכל תנועה נמהרת משאירה סימן. אותה זה מאוד מצחיק והיא אומרת שאם ניסית להזכיר לה את סבא שלה הרי שהצלחת. היא מנסה עוד כמה עלבונות, ואתה מעביר את התער במורד הלחי השנייה, ומבלי לשבור את רצף המבט אתה שולח את גב הרגל אל הדלת וטורק בפניה. מבעד למנעול היא שומעת אותך אומר שאחרי אתמול בלילה מדובר מבחינתך בהתגרות שנייה, ואתה מחכה להתגרות השלישית בקוצר רוח. היא חושבת על העניין הזה, ואז היא פותחת את הדלת בשקט ועומדת שם ומביטה בך מעביר את המברשת נוטפת הקצף הבוהק על הפנים.
לאחר מכן נוקף שבוע עד שאתם נפגשים שוב ולכן אולי אפשר לסלוח לה שהיא שוכחת, אבל אתה לא סולח. אתם שוכבים במיטתך והיא ידיה שלובות מתחתיה והיא לבושה, ואתה מעביר יד אחת מתחת לצוואר שלה ויד שניה מטיילת על הביגוד הזה ומתחתיו, והיא שואלת אם אתה סובל מאימפוטנציה הערב, אם לא איך תסביר את זה שהיא עוד לבושה. בעוד היא אומרת את הדברים האלו היא מפנה את ראשה הרחק מידך הפנויה ועוצמת את העיניים ומעקמת את הפה, שיתרחק מהסטירה, אבל הסטירה לא מגיעה, וכשהיא פוקחת את העיניים היא רואה אותך מביט בה ומחייך. אז היא נרתעת ונזכרת ואומרת שוודאי שיש חוק התיישנות החל על תקופות ארוכות כמו אלו, ואתה אומר שהפעם חוק ההתיישנות אינו תקף וזאת לפי פסיקה שפסקת אתה. אתה פורם את כפתורי המכנסיים שלה ובעוד אתה מרווח את המקום שמתחת לרוכסן אתה מרענן את דבר ההתגרות הראשונה, שמאז התרחשותה עברו שבוע ולילה, מספיק זמן כדי לשכוח ולהתיישן: איך היא באה אליך והיא בלתי מגולחת שם, ואיך תלשת משם כמה שיערות, אחת-אחת, כקוף, ואיך הבהרת לה שזו מבחינתך התגרות ראשונה ואתה מחכה בקוצר רוח לשתיים האחרות ואיך היא שכבה שם מחייכת כשירדת לה בכל זאת. בעוד אתה מזכיר לה את דבר העבירה - היא גדולת עיניים ודוממת - ידיך מוצאות דרך מתחת לתחתונים, ואתה מגלה ששוב היא עברה את אותה העבירה. ואתה מחייך, והיא לא.
אתה אומר, "ודאי חשבת לעצמך שזו רק עבירה ראשונה".
אתה אומר, "בואי איתי לחדר האמבטיה".
אתה מפשיט אותה מבגדיה והיא עומדת ברוח הנושבת מהחלון הפתוח. ודאי יכולת לסגור את החלון, אבל אולי אתה זוכר את הפעם שבה היא אילצה אותך לסגור את הדלת, ואתה רואה בזה מעין צדק, אולי זה מצחיק אותך, אבל מבטך עכשיו הוא מבט של מתגלחים, ממוקד, נחשוני. על השידה שליד המקלחת אתה מניח את כלי העבודה, בוהקים ומקבילים זה לזה במאה ושמונים מעלות: המגבת. המברשת והסבון והקערה שמכינים בה את הקצף. התער. את זה האחרון אתה מקציע ברצועה של עור התלויה מוו המקלחת, והיא מביטה בך ובלהב ומזדקרת בקור הזה. אתה מיישר את הכלים ומתפשט לאט. אתה נכנס למקלחת והיא מצטרפת אליך בלי לשאול, מחבקת אותך כדי לרשת מגופך את המים החמים, ואתה מרשה לה, ואתה אוחז אותה ביד אחת ומסובב אותה כך שגבה אליך ואתה מלטף ביד חמה את השדיים ואת הבטן ואת הכוס שלה, ואתה מבדר את שיערה כך, באצבעות, ואתה מלטף בחוץ ובפנים. אתה לוחש לה שבקרוב תתחיל והיא רוכבת על האצבעות שלך היא שואלת מה אתה עושה וקולה עדיין רועד ברוח ואתה מסביר לה שהאביונה כוחה לרכך את השיער ולהכין אותו לתגלחת, והמים החמים גם כן. אתה לוחש לה מה יקרה מיד כשהיא תגמור: היא תשב פשוקת רגליים ונוטפת על הכיסא הזה שם, פשוקת רגליים מאוד, ברכיה בידיה, ואתה תרכון ביניהן. אתה תקציף את הסבון במברשת ובמים החמים עד שהקצף יהיה בוהק באור הפלורסנט הזה. אתה תבריש את הכוס שלה במברשת שלך בתנועות קצרות וחדות של גלב. אתה תאחוז את הסכין שלך בין שלוש אצבעות, כך. אתה תגיד לה שוב כמה חשוב שלא לזוז ולו מעט, כי בעסק הזה כל תנועה נמהרת משאירה סימן. היא גונחת באוזן שלך. תגמרי ונתחיל.
זמן מה עובר.
לפני 12 שנים. 15 בינואר 2012 בשעה 20:38
