|
|
|
התחביב החדש שלי: לפתוח כאן פרופילים פיקטיביים, לשים בהם תמונה של בחורה מהממת פלוס פלוס, אך מטושטשת פנים, ולכתוב דברים מזעזעים כמו "שימו לב: אם אתם לא אוהבים שנועלים אתכם בתיבות קטנות למשך שבוע או שבועיים תוך שאתם משמשים כשירותי בול-קליעה, אנא עברו לפרופיל הבא".
1. ראשית התנצלויות ותירוצים: התחרות מתעכבת עקב בעיה טכנית של המרחב הווירטואלי; ההפתעה הבדסמית נדחית עקב בעיה טכנית של המרחב הפיזיקלי. בעיה א' נראית קלה לפיתרון, משום שאני אינני מופקד על פתרונה. בעיה ב' מכריחה אותנו לחשוב על ניסויים חדשים. זה חשוב, משום שאני במצב רוח לניסוי. יש לי קצת זמן פנוי, העניין עם ההיא נגמר ואין בינתיים עניינים באופק, זה זמן טוב לעשות דברים משוגעים.
2. אי לכך אני פותח את הדיון לקוראי הנאמנים. אתם מוזמנים להציע רעיונות לניסוי אחר - אני בינתיים אנסה לתקן את הניסוי הנוכחי.
3. אני לעיתים תוהה כמה יותר הייתי מספיק אם לא הייתה לי אינטרנט. אם לא היו הסחות דעת נעימות כאלו, אם לא היו כפתורי נוטיפייקיישן וחלונות צ'ט מהבהבים ובעיקר מוני ההודעות החדשים, שכאילו תוכננו על ידי מדענים נאצים שפיצחו את מנגנוני ההתמכרות שלנו. יוצא לכם להרגיש ככה?
4. אני חושב על רגעים אינטימיים יפים. על חבורות בבוקר שאחרי, כן, כמובן - אבל גם על סתם התכרבלויות על ספת יחיד, ליטופים עייפים. התפוצצויות צחוקים כאלו. אני חושב על זוג שראיתי פעם ברומא, שרבו נורא תוך כדי שהם מחזיקים ידיים. דברים כאלו. אתם יודעים על מה אני מדבר.
5. אתם תמיד יודעים על מה אני מדבר. אין מה להגיד. אתם משהו, אתם.
4. אבל אם להיות רציניים לרגע, אני חושב, אולי קצת יותר בעקבות הדבר ההוא, שאולי נמאס לי קצת מזה שיש לי משהו אחר כל ערב. אולי - ואני מסייג, ואני לא רוצה להשמע נלהב יותר ממה שאני, אני רק זורק פה, יחד איתכם, במסגרת האינטימית הזאת, רעיונות לחלל האוויר - ובכן, אולי אני מעוניין להיות קצת יותר משעמם.
6. אבל בסופו של יום? חבל שאי אפשר להעלות לפה תמונות כמו שצריך. כי מגיע לכם לראות את הכלב שלי, גור מפגר במשקל 32 קילו, ישן לי על הרגל ולועס לי מתוך שינה את הבוהן.
1. קוראים חדי עין שמו לב שבטורי הקודם הבטחתי מלבושים תחתונים, ולא קיימתי. בכותבי את השורה הראשונה בטורי זה, קשה לי לנבא אם יהיו מלבושים תחתונים הפעם. אבל זוהי אכן מטרה שראוי לכוון אליה.
2. הכי הייתי רוצה להיות קצת רגוע.
3. אני יושב על המזגן והוא עושה קולות מרגיעים ומקרר וכיוצא בזה. אני לא רגוע. בחוץ חם אבל מנשבת עדיין רוח נעימה ומרגיעה. אני לא רגוע. בינתיים עוד יש מכוניות והמון אדם בחוץ, אבל אפשר כבר להריח שבקרוב שלוות שישי תיפול על העיר. גם אז אני לא אהיה רגוע. גם אתמול לא הייתי רגוע. וגם אף פעם לא.
4. אני חושב על בדסמ והמחשבה לא מרגיעה אותי. גם אתם מרגישים שיש משהו לא רגוע בסטייה שלנו? אולי בנטייה שלנו, כפי שהיא מתבטאת גם באופי שלנו? הדיונים כאן, בין אם הם עוסקים בנושא או מצליחים שלא לעסוק בו, הם, איך נאמר. לא רגועים. וגם הדיאלוגים בין אנשים. מצד שני זה לא מייחד את הכלוב, גם הטוקבקים בוויינט אותו הדבר. מה אנחנו למדים מכך. יכול להיות שגם כל המגיבים בוויינט אוהבים בדסמ.
3. יש לי עוד תיאוריה בנושא. מחקר חדש, שפורסם בהשמטות ובעיוותים כמקובל בענף באחד העיתונים, הסביר שהמוח לא בנוי לחיים בעיר. וגם לפני זה ידענו שאי אפשר להיות רגוע בעיר גדולה. אולי החיים בחברה הם הסאדיזם והמזוכיזם האמיתי, והבדסמ הוא פארודיה מבריקה.
5. בעוד שבועיים שלושה ככה אני הולך לעשות טעות מטופשת מהזן הבדסמי, ואני חושב לחלוק אותה איתכם. תנו לי להרגיע אתכם: מעשה השיתוף הזה לא ירגיע אתכם בכלל. להפך: הוא יגרה אתכם, יטלטל אתכם, יטרוד את ראשיכם הקטנים (אתם יודעים מי אתם) או הגדולים (אתם גם יודעים מי אתם). כך או כך, שלווה ונחת לא תצא לכם ממני. בכך אתם דומים להורי.
3. אם כבר הזכרנו בדסמ עוד פעם, אני לא חושב שאפשר למצוא בו רגע מרגיע אחד. ההיא שלמטה חוטפת מכות והיא צריכה לספור אותן ולזכור גם להגיד תודה ויש עליה לחץ עצום לא לפספס. ואילו ההוא שלמעלה צריך לתת מכות ולדאוג שזה יהיה מספיק כואב או שהיא לא תהיה מרוצה וגם לא מדי כואב כי הוא לא רוצה לשבור אותה, ומן הסתם גם עליו יש לחץ עצום - במיוחד אם הוא מחזיק שוט - לא לפספס.
6. אבל אז גומרים. וזה מרגיע.
3. גם הפעם לא היו מלבושים תחתונים.
1. אני חוזר וקורא בבלוג הזה לאחרונה בתדירות הולכת וגוברת. הוא לא ארוך, אבל הוא ארוך-שנים. הוא גם יותר מעניין מהרבה רישומי-חיים-אונליינים אחרים שגיליתי שאני מחזיק: תיבת הג'ימייל, למשל. במיוחד מעניינת אותי תקופת חיים אחת, אחת מבין כמה, שתועדו כאן. סופה של מערכת יחסים עם אישה קרה, תחילתה של מערכת יחסים עם עיר מהבילה. הרבה ממה שכתוב כאן מפחיד אותי עד היום. אם היו מוצאים את הבלוג הזה אחרי, נניח, טפו, ושוב טפו, מותי המצער בתאונה מחרידה - אף אחד לא היה מתפלא.
2. יום אחד אני אכתוב מזה ספר.
3. לא הרבה צריך כדי שזה יהיה ספר. ניקח את הדברים כפי שנכתבו ונדביק בהם עלילה. לא הרבה עלילה; מספיק עלילה כדי שהרגעים האלו, שנשתמרו מהבילים ומפחידים, יסתדרו על איזה קו רצוף וסדיר.
4. דאגלס אדמס הגדיר בטעות את העלילות שלו כשהסביר מהו כביש מהיר. כביש מהיר, הוא אמר, מאפשר לאנשים בנקודה א' להגיע לנקודה ב' מאוד מהר בעוד אנשים מנקודה ב' יכולים להגיע לנקודה א' מאוד מהר. אנשים בנקודה ג', שנמצאת בדיוק באמצע, הוא אמר, לא מבינים מה לאנשים בנקודה א' יש לחפש בנקודה ב', וגם להפך.
5. אני חסר קו רצוף וסדיר כרגע. אני חושב שזה למה אני קורא את הבלוג כל כך הרבה, גם להוא שכתב פה פעם, זה שמצא את עצמו מחוץ לאהבת חייו הביתית והמסודרת ובתוך עיר שאין לה קוריקולום או סדר יום, לא היה קו עלילה. ומכאן מה שאמרתי בנקודה 3. ובכל אופן: קו שמוביל אותי מהמיטה בבוקר לעבודה ובחזרה הביתה ולכלב, זה יש. קו שמוביל מכאן והלאה, למה שמתרחש בפרק הבא, אין. אנחנו נמצאים בפרק מאוד משעמם, כפי שוודאי ניחשתם מהיעדר העדכונים פה. אנחנו בנקודה ג'. הרבה אנשים דוהרים אנה ואנה ואנחנו יושבים ומסתכלים. בטח יש להם חיים מעניינים, לאלו. הם מזדיינים בכל מיני מקומות אקזוטים ובדיוק עברו דירה עם החברה שלהם ובדיוק התפטרו או עברו לאמריקה או יושבים באוהל באמצע רוטשילד. אנחנו במיטה, קוראים פוסטים ישנים בבלוג אחד.
6. אבל לא לכולם יש חיים מעניינים. יש לפחות מישהו אחד שהחיים שלו משעממים בדיוק - ובדיוק באותם אופנים - כשלי. אני יודע את זה כי בשבוע האחרון, בעוד אני קורא כאן הרבה, מספר הצפיות כאן התרבה מאוד. תמיד יש כל מיני נודניקים שנכנסים לפה למרות שלא עדכנתי מאז אפריל, וזה בסדר, אבל עכשיו יש פה מישהו שחופר באותה אינטנסיביות כמוני. את הטענות שזה בעצם אני הפריך כלובי, שהסבירני פעם שאת הצפיות שלך-עצמך בבלוגך הבלוג לא סופר.
7. ולכן אני קורא לך, חופר אלמוני, הראה את פניך. ספר לי מי אתה. ספר לכולנו מי אתה. האם גם החיים שלך משעממים כשלי? למה? למה שלא תיקח את עצמך בידיים ותעשה משהו? ומה הפוסט שאתה הכי אוהב פה?
תודה לכל המגיבים, המקטרגים, המקטרים. טוב לחזור ולהיות אתכם כאן, באולמי הכלוב, מה שלומכם פתח תקווה?
לא רבים יודעים זאת, אבל כן, הכלוב למעשה ניצב בפתח תקווה. הנוף השבור, המקוטע, הנגלה לכם מבעד לסורגי הכלוב, העצים האפורים והבניינים שחלונותיהם טחו מלראות - זאת פתח תקווה. אפילו בתיה, סאבית הכלוב מהפינה משמאל למעלה, עובדת כקניינית מדיה במקומון הפתח-תקוואי "מלבס".
הרבה דברים לא נראים כפי שהם. למרבה הצער הרבה דברים גם אינם כפי שהם. למשל, בחיטוטי במחסני "ירקרקות האופר", במטרה למצוא איפה השארתי את המיץ, מצאתי שקופסאות הדובונים לא מעילים היו בהם, אלא אוסף של שלדים מצחינים וחמודים להפליא. מי ידע? מי אישר את המשלוח? לירוק פתרונים - וירוק נמצא כעת במסע מחוף לחוף בארצות הברית של המריקה. למרבה הצער ירוק התבלבל בין חוף היציאה לחוף הסיום, ולכן מסעו מסע ימי המה.
וזה שלומי. מה שלומכם?
בפלוגה חלקנו קצינת קישור אחת, קראו לה בשם זה או אחר, שכל אחד מאיתנו ראה בדיוק פעם אחת אבל היו לנו אינספור סיפורים בכיכובה. איך מוטי מרמת-גן נתקע איתה במעלית ביום הכי חם באוגוסט. איך חי, הערס החנון, ראה גם את החריץ של המחשוף שלה וגם את החריץ של ראשית התחת ביום של שגעת הפלת עפרונות. כל שנה היית חוזר והחזיה שלה הייתה גדלה במספר. כל שנה המרחק בין מספרי הסיפורים ובין חפינת השד או העכוז, המקרית או הבלתי מקרית, היה הולך וקטן, שואף אל האפס אבל אינו נוגע. באיחור של שש או שבע שנים גילינו שהיא מתה.
על מה דיברנו? על הכלוב, כמובן. אבל גם על הטעם של הקפה שבושל בפק"ל שטח שמישהו קיבל לפסח 1997 מהעבודה ולא שטף מאז. כל פעם החידוש קטן ונמוג, ומפנה את מקומו על בלוטות הטעם לטובת החול הצהוב, הדהוי, המוכר, החורק בין השיניים אחרי שגומרים את הקפה. עוד אישה-ילדה. עוד אחת מרמלוד עם תואר אצולה בכינוי. בניק. ככה אומרים פה, במקום הפרה-פייסבוקי הזה, ניק. עוד בת 21, חכמה נורא ושטוחה כמו מחברת בכריכת דורה, שיש לה כינוי שמפעים לך את המוח. כמו עם הנשק שנתקע תמיד באותו שלב של הדריכה, המוח שלך מצייר את הפרופילים רגע לפני הדפדפן. עוד ויכוח באוהל חפ"ק על ליברמן. עוד ויכוח בפורום הבנות על הבנים על עבדי הסעות וניקיון.
בפלוגה היה לנו אחד שהוציא סעיף נפשי כי הייתה לו בחילה בנסיעות. הוא היה ירושלמי בלי רכב, שנא לנסוע, היה הולך כל יום קילומטרים ברגל, בן 37 ועם גוף של בן 17, והאוטובוס לבסיס או ההסעה עם הסמ"פ הייתה עושה לו לעצור שלוש, ארבע פעמים בדרך ולהקיא את נשמתו. לא סידרו לו בסיס קל"ב אז הוא הלך ואמר שהוא חושב להתאבד. זה היה בחודש שבו בדרך לבסיס הוא לא הצליח לחכות לתחנה כדי לרדת, להקיא את נשמתו ליד התחנה, לחכות בסבלנות לאוטובוס הבא שיעבור עוד חצי שעה, אז הוא פלט את תכולת הקיבה שלו בחיקה של בחורה צעירה ונאה מאוד. לא ראינו אותו אחרי הפרופיל הנפשי אבל דיברנו עליו כל הזמן. קינאנו וזלזלנו. על מה נדבר, על קצינות קישור מתות? הוא אמר לי שהבחורה שהוא הספיג בקיא הייתה הבחורה הכי כוסית שהוא ראה בחיים האמיתיים. בגבולות: הפרשות ופיליות למיניהן. 67. לא לנשואים וקמצנים. לא עונה לאדומות, כבר לא בעסק, אל תפנו כי אני כבר לא פה.
פורום. בלוגים של שולטות, של נשלטות. בתיק של המילואים כל פריט יודע את מקומו וכדי לפתוח את הריצ'רץ', צריך לנענע חזק פעמיים למעלה, פעם אחת למטה. לוחצים על הצ'אט ומתקינים עוד פעם ג'אווה. אלבומים. הודעות. עבדי ניקיון הם הדויטש הדברה של הכלוב. יש לי 186 דפים של הודעות ישנות. חלקן מלאות עזוז ומיץ והתלהבות ושמחת נעורים. המיץ יבש, העזוז אולי נשאר, ייתכן שמאחורי הארגזים עם הדובונים. את חי דפקו פעם עם מדי ב' מדקרון, שהחלו את חייהם בתור מדי א' בטח. זה היה ב-2004. פרופילים. תמונות עירום של ציירים ניאו-רומנטיים. תמונות עירום של צייר הפנטזיה ההוא עם המפלצות והציצים. חובבת דם וחתכים בת 19-27. אלו שורדות הכי מעט, תיכף היא תתפוגג לתוך אלמוניות מזהרת. הכלוב אדום ושחור כרגיל, כמו שהקפה תמיד שחור והחול תמיד חורק בין השיניים. הכל כאן מוכר ומדוקדק עד לאחרונות השיערות מימין ומשמאל לאוזנה הנאה של בתיה, השפחה האלמותית בצד שמאל למעלה של הכלוב. למוטי מרמת גן יש תינוקת חדשה והוא הביא תמונות על האייפון שלו. לבחורות ששכבת איתן פעם יש קולר ליד הכינוי והוא שם כבר המון, המון זמן.
הניק. הניק. קוראים לזה פה ניק.
9. היא שואלת בדאגה, "רגע, וככה זה יהיה מעכשיו?" ואתה שומע את החיוך בקול שלה.
7. היא אומרת, "בוא נאסוף אלבום של סימנים כחולים".
מה, אני? אני לא באתי הנה לכתוב. אני באתי לאסוף. אני אוסף משפטים פה. אל תפריעו.
אני מחפשת גבר. כזה שבמקום לפחד ולברוח מאישה חזקה יכנע לה ויתן לה להוביל.
רק למי שגר באיזור חיפה והקריות, שרון לכל היותר, כי אינני ניידת (לא של אמבולנס וגם לא של משטרה...) ולא רוצה להתרחק ממקום מגורי.
אני זה עם החולצה האדומה כשכולם לובשים שחור
אני זה שמזיין את זאת שכולם מפנטזים עליה
אנ חיית הטרף המושלמת, כולי בנוי להיות הצייד המושלם
חצי חיה, חצי אדם
אני האפלה המזדחלת
אני החשיכה העוטפת
אני התהום החשוכה
אני האין אור בקצה המנהרה
תתרחק כמו מאש אם אתה:
לא יודע להשקיע בקשר ובי
אם יש לך בעיה רגשית או להביע רגש
משחק משחקים
אם האגו של נפוח ושולט בך
אם אין בך יושר וכנות
אוהבת אותו גבוה לפחות 1.80
אני חיית לילה המשחרת לטרף.........
דורשת הרבה תשומת לב ופינוק יתר. ויודעת גם לשרוט. סקסית חושנית כמו שרק חתולה אמיתית יודעת להיות מיאהו.....
אוהבת מין שונה וקצת לא שיגרת, אוהבת להרגיש נשלטת ולשלוט כאחד. (אינני מחפשת קשר או התנסות)
אם תכאיב לי נפשית - אשרוף אותך.
לא סובלת קמצנים. לא מחפשת קשר זוגי.
שדרת בעוצמה את המלכות שלי את הגישה למלכות אני מפיצה את אורי. כאשר אני מנהלת באופן שונה את חיי הייחודיים משאר האחרות שאי פעם פגשת.
ותודה למי שדאג לי לזהב 😄
