ירקרקות האופר

1. ראשית התנצלויות ותירוצים: התחרות מתעכבת עקב בעיה טכנית של המרחב הווירטואלי; ההפתעה הבדסמית נדחית עקב בעיה טכנית של המרחב הפיזיקלי. בעיה א' נראית קלה לפיתרון, משום שאני אינני מופקד על פתרונה. בעיה ב' מכריחה אותנו לחשוב על ניסויים חדשים. זה חשוב, משום שאני במצב רוח לניסוי. יש לי קצת זמן פנוי, העניין עם ההיא נגמר ואין בינתיים עניינים באופק, זה זמן טוב לעשות דברים משוגעים.

2. אי לכך אני פותח את הדיון לקוראי הנאמנים. אתם מוזמנים להציע רעיונות לניסוי אחר - אני בינתיים אנסה לתקן את הניסוי הנוכחי.

3. אני לעיתים תוהה כמה יותר הייתי מספיק אם לא הייתה לי אינטרנט. אם לא היו הסחות דעת נעימות כאלו, אם לא היו כפתורי נוטיפייקיישן וחלונות צ'ט מהבהבים ובעיקר מוני ההודעות החדשים, שכאילו תוכננו על ידי מדענים נאצים שפיצחו את מנגנוני ההתמכרות שלנו. יוצא לכם להרגיש ככה?

4. אני חושב על רגעים אינטימיים יפים. על חבורות בבוקר שאחרי, כן, כמובן - אבל גם על סתם התכרבלויות על ספת יחיד, ליטופים עייפים. התפוצצויות צחוקים כאלו. אני חושב על זוג שראיתי פעם ברומא, שרבו נורא תוך כדי שהם מחזיקים ידיים. דברים כאלו. אתם יודעים על מה אני מדבר.

5. אתם תמיד יודעים על מה אני מדבר. אין מה להגיד. אתם משהו, אתם.

4. אבל אם להיות רציניים לרגע, אני חושב, אולי קצת יותר בעקבות הדבר ההוא, שאולי נמאס לי קצת מזה שיש לי משהו אחר כל ערב. אולי - ואני מסייג, ואני לא רוצה להשמע נלהב יותר ממה שאני, אני רק זורק פה, יחד איתכם, במסגרת האינטימית הזאת, רעיונות לחלל האוויר - ובכן, אולי אני מעוניין להיות קצת יותר משעמם.

6. אבל בסופו של יום? חבל שאי אפשר להעלות לפה תמונות כמו שצריך. כי מגיע לכם לראות את הכלב שלי, גור מפגר במשקל 32 קילו, ישן לי על הרגל ולועס לי מתוך שינה את הבוהן.