1. קוראים חדי עין שמו לב שבטורי הקודם הבטחתי מלבושים תחתונים, ולא קיימתי. בכותבי את השורה הראשונה בטורי זה, קשה לי לנבא אם יהיו מלבושים תחתונים הפעם. אבל זוהי אכן מטרה שראוי לכוון אליה.
2. הכי הייתי רוצה להיות קצת רגוע.
3. אני יושב על המזגן והוא עושה קולות מרגיעים ומקרר וכיוצא בזה. אני לא רגוע. בחוץ חם אבל מנשבת עדיין רוח נעימה ומרגיעה. אני לא רגוע. בינתיים עוד יש מכוניות והמון אדם בחוץ, אבל אפשר כבר להריח שבקרוב שלוות שישי תיפול על העיר. גם אז אני לא אהיה רגוע. גם אתמול לא הייתי רגוע. וגם אף פעם לא.
4. אני חושב על בדסמ והמחשבה לא מרגיעה אותי. גם אתם מרגישים שיש משהו לא רגוע בסטייה שלנו? אולי בנטייה שלנו, כפי שהיא מתבטאת גם באופי שלנו? הדיונים כאן, בין אם הם עוסקים בנושא או מצליחים שלא לעסוק בו, הם, איך נאמר. לא רגועים. וגם הדיאלוגים בין אנשים. מצד שני זה לא מייחד את הכלוב, גם הטוקבקים בוויינט אותו הדבר. מה אנחנו למדים מכך. יכול להיות שגם כל המגיבים בוויינט אוהבים בדסמ.
3. יש לי עוד תיאוריה בנושא. מחקר חדש, שפורסם בהשמטות ובעיוותים כמקובל בענף באחד העיתונים, הסביר שהמוח לא בנוי לחיים בעיר. וגם לפני זה ידענו שאי אפשר להיות רגוע בעיר גדולה. אולי החיים בחברה הם הסאדיזם והמזוכיזם האמיתי, והבדסמ הוא פארודיה מבריקה.
5. בעוד שבועיים שלושה ככה אני הולך לעשות טעות מטופשת מהזן הבדסמי, ואני חושב לחלוק אותה איתכם. תנו לי להרגיע אתכם: מעשה השיתוף הזה לא ירגיע אתכם בכלל. להפך: הוא יגרה אתכם, יטלטל אתכם, יטרוד את ראשיכם הקטנים (אתם יודעים מי אתם) או הגדולים (אתם גם יודעים מי אתם). כך או כך, שלווה ונחת לא תצא לכם ממני. בכך אתם דומים להורי.
3. אם כבר הזכרנו בדסמ עוד פעם, אני לא חושב שאפשר למצוא בו רגע מרגיע אחד. ההיא שלמטה חוטפת מכות והיא צריכה לספור אותן ולזכור גם להגיד תודה ויש עליה לחץ עצום לא לפספס. ואילו ההוא שלמעלה צריך לתת מכות ולדאוג שזה יהיה מספיק כואב או שהיא לא תהיה מרוצה וגם לא מדי כואב כי הוא לא רוצה לשבור אותה, ומן הסתם גם עליו יש לחץ עצום - במיוחד אם הוא מחזיק שוט - לא לפספס.
6. אבל אז גומרים. וזה מרגיע.
3. גם הפעם לא היו מלבושים תחתונים.
לפני 12 שנים. 7 באוגוסט 2011 בשעה 16:18
