לפני 16 שנים. 24 באפריל 2008 בשעה 16:37
אני שוכבת על המגבת ומחכה לו. הוא מתרומם מתוך המים והם מטיילים בעצב במורד הגוף שלו וצונחים על החול כשהוא הולך לקראתי. הוא מחייך וממצמצץ וכשהוא נשכב על המגבת שלי הוא שולח את הידיים שלו לפניו, ככה שהוא כבר מלטף אותי לפני שהגוף שלו נוגע בקרקע.
הוא מנשק אותי: צוואר, אוזן, גב, והידיים שלו עולות ויורדות על התחת שלי, על הרגליים שלי. החוף הזה נטוש; סירה גדולה, רקובה ואפורה, ניבטים מראש אחד הצוקים שמסתירים אותו. הוא עירום והזין שלו נוגע ברגל העירומה שלי. כשהוא מלטף לי את החזה אני מסבה אליו את הראש והעיניים שלו חמות וממלאות אותי, והוא שואל, לא מושלם?
אני מתרפקת בתוכו והוא מלטף ומנשק בהיסח הדעת והרוח מלטפת גם, והוא מפטפט בעליצות ואני חושבת, לא, לא מושלם. כשהוא מסובב אותי אליו ומנשק אותי, תמונה אחת עולה בראש שלי ולא מרפה: זה יום חם כמו היום והוא עבד קשה כדי לקבור אותי בחול. רק הראש שלי מציץ החוצה. אני מנסה להזיז את הידיים אבל אני לכודה כמו רימה בתוך גולם. הוא מתנשא מעלי מאות מטרים. הוא שולח יד לזין שלו ומכוון אותו אלי ומשתין. אני מאמצת את השרירים היחידים שנותרו לי ומרימה את הראש ופותחת את הפה.
כשהוא נוגע לי בכוס אני מלטפת את הגב שלו ומנשקת לו את המצח. אני חושבת מה יהיה הטעם של זה, איך הוא ייראה מלמטה, אם יהיה לי חם להיות קבורה בתוך החול. הוא מחבק אותי ואני רוכבת על האצבעות שלו וגומרת, כובשת את הפנים בתוך השיער על החזה שלו. אבל אני לא מצליחה להוציא את התמונה הזאת מהראש.
הוא מסתכל עלי, מחוייך, שלו, ואני חושבת מה לעשות עכשיו, איך לשמח אותו. אני נותנת לו לשכב על הגב ואני מעבירה אצבעות על הפנים שלו ובתוך השיער, ואני מסתכלת על הזין שלו, שעומד לו, יפה ושמנמן, הרחק מתחתינו. על רקע הים הוא נראה כמו מגדלור ואני אומרת: אני אשים את כל המגדלור הזה בפה שלי. אבל כשאני מתקדמת מטה הוא מניח יד על הכתף שלי ועוצר אותי. אז הוא מקרב אותי אליו, קרוב קרוב, עד שהאפים שלנו נוגעים. ככה אנחנו מדברים כשאנחנו קרובים. ככה גם מסתכלים בעיניים וגם לא צריכים להסתכל בעיניים.
"מה, " אני שואלת. אני באמת רוצה את המגדלור הזה בפה שלי.
"מה, " הוא אומר. הוא נשמע תקיף פתאום, כאילו משהו עצל ומנומנם הוסר ומתחתיו התגלה משהו חד וקשה.
ואז אני אומרת, לא יודעת למה, "אפשר בבקשה למצוץ לך?"
הוא נסוג מיד, באופן מפחיד אפילו, ומסתכל לי בעיניים -- עדיין קרוב מכדי שאוכל להסתכל למקום אחר. הוא מסתכל כאילו הוא גילה משהו חדש. המבט שלו מביך ואני רוצה שהוא ייגע בי, שהוא יחזור להיות מנומנם.
הוא אומר, "לא מושלם, אה."
אני מהנהנת. כן. תמונות שלו, מנער מעלי את הטיפות האחרונות מהזין שלו, עולות ומבעבעות לי בגרון.
"מה חסר?"
אני לא עונה. מה אפשר להגיד? תרביץ לי, אני חושבת, ומקווה שחשבתי את זה מספיק בשקט.
הוא חושב על זה רגע, על המבט שלי או על המחשבות שלי. ואז הוא שולח יד למטה ומשפשף את הזין שלו, שיעמוד, ואז הוא מסובב אותי -- בלי מילים, אבל בעדינות -- כדי שאשכב על הגב. הוא מניח יד אחת על כל תחת שלי ומושך, והנה אני על ארבע, והוא מעלי, על כל ריח המלח והים שלו. אני מרגישה את הזין שלו -- המגדלור השמנמן הזה -- מטייל במעלה הכוס שלי, מדגדג את השוליים הרטובים שלו, שותה קצת אבל לא נכנס אל הבאר. ואז קצת יותר למעלה. ואז יותר. לפני שאני מבינה מה קורה, המגדלור השמנמן מפלח את התחת שלי, ואני צועקת "לא!". הצעקה מהדהדת בין הצוקים וגוועת. הוא מחבק אותי הזרועות ומנשק את הצוואר שלי ולוחש לי "כן".
הוא נכנס -- סנטימטר אחרי סנטימטר, אבל בלי להרפות -- והפה שלי נפער יחד עם התחת. בהתחלה הוא מנשק, וגם שולח יד מצופה בחול כדי לשפשף את הכוס שלי, אבל כשהוא בפנים, ושיא הכאב מגיע ואז נמהל באוסף של תחושות אחרות, הוא מושך את הזין שלו ואז דוחף אותו פנימה, מושך ודוחף, והוא הולך לאיבוד בתוך התחושה הזאת: ים ורוח והתחת שלי. יד אחת מלטפת והיד השנייה בטח בשיער שלו, והוא מזיין אותי בקצב של הגלים.
בעולם הזה הכל פועם: הים, שדוחף את הגלים על החול ומושך אותם; הזין שלו; התחת והכוס שלי, שהדם זורם ביניהם כמו משוגע, לא מצליח להחליט איפה צריכים אותו יותר. אני לופתת את החול דרך המגבת המקומטת והזין שלו גדול, מהיר וחסר סיכוך בתוך התחת שלי. אני נאנחת מדי פעם. הוא גונח, והגניחות האלו נמוכות כל כך שהן מהדהדות בתוך הבטן שלי, כמו עוגן שנוחת על קרקעית הים. הוא מושך את הזין החוצה ושואף אוויר, ואני מרגישה את הזרע שלו נוחת עלי, על הגב, בין פלחי הישבן, ואני מתנשפת, כי זה בדיוק מה שהיה צריך, זה בדיוק אותו פסיק יפה שעושה את כל המשפט שאחריו לכדאי: הזרע על התחת אחרי הזיון בתחת. אני בוכה קצת ולכן אני קצת מתנגדת כשהוא מנסה לקחת אותי אליו, לראות את הפנים שלי. אבל הוא יושב ומחבק ומנשק אותי, ואני מוצאת את עצמי עליו ובתוכו והזרע שלו מרטיב לו את הרגל וגם מזה לא איכפת לו. הוא מנשק לי את שתי העיניים ומחייך וצוחק, וגם אני צוחקת, ואז הוא משעין אותי בעדינות על הזרוע שלו ותופס אותי חזק, וביד השניה הוא מפשק את הרגליים שלי. לא חזק – אבל נחוש. אני מתנגדת אבל רק לרגע; ולמרות שכבר הפסקתי להתנגד הוא מנשק אותי על האף וכובש אותי עוד פעם. כשהרגליים שלי מפוסקות הכי רחוק שאני מצליחה הוא מניח יד עטויית חול על הכוס שלי, ומרים אותה, ומרביץ.
המכה היא הפתעה. זה כואב, אבל זה לא הכאב שמפתיע. זו תחושה חדשה לגמרי, כשגבר עדין שאת חושבת שאת מכירה מרביץ לך. אני פוערת את הפה והוא מנשק אותי עוד פעם. אני נכנעת לנשיקה כמו שלא נכנעתי אף פעם, ובזמן שהלשון שלי בפה שלו הוא מכה שוב.
בפעם השנייה המכה מעבירה בי גלים נעימים וקשים. הוא מסתכל על הפנים שלי בתשומת לב, בוחן כל שריר בנפרד, ואז מכה שוב. המכה השלישית שונה מקודמותיה: היא מדוייקת יותר והכאב שלה יורה דרכי. רק כשהכאב שוכך אני מרגישה את הגלים הענוגים האלו, והם הולכים ומתחזקים. הוא נותן מכה נוספת ואני מסתכלת על הפנים שלו, על הפה שלו, אבל אני כבר רחוקה יותר: הגלים לוקחים אותי איתם, לעבר הספינה הטבועה. במכה הבאה אני מדמה שאני על הספינה ההיא, ושהיא טובעת ולוקחת אותי איתה, ומדי פעם היא מטלטת אותי, טילטול עמוק שמתחיל בכוס שלי ומתפשט עד לאזניים ולציפורניים ברגליים. במכה העשירית בערך הוא נח, מתנשף: ההתבוננות הזאת היא עבודה קשה. באשר לי, אני מחייכת ועוצמת את העיניים ועדיין מדמה את הספינה הזאת, צפה איתי מתחת לגלים, והוא מחבק אותי חזק ואני מרגישה אותו קרוב יותר מאשר אי פעם. כשאני פוקחת את העיניים אני רואה את הספינה הזו יבשה ועל הצוק, ומשהו בצורך לקרוע את הספינה ממצולות הים ולהניח אותה גבוה כל כך פוקע בתוכי ואני מתחילה לבכות, לבכות באמת עכשיו, ואני לא יכולה להפסיק ואני תוהה אם הוא יילך, אם הוא יעצור את זה עכשיו, אם הוא יפסיק אותי, אבל הוא רק מלטף את הפופיק שלי, ואני צוחקת ובוכה לתוך הכתף שלו, ורק כשזה מפסיק הוא אומר לי כמה שהוא אוהב אותי. והנה הרפיון העצל הזה שהוא הביא איתו מהמים סוף סוף מתפשט גם בי. אני רוצה להגיד לו כמה שאני אוהבת אותו, ולכן אני פורשת מטה, מטה, לעבר החול (המגבת נעלמה מזמן) ושוכבת על גחוני ומנשקת את הרגליים שלו נשיקות ארוכות ומסורות, ומביטה מעלה, לראות שזה בסדר, והוא מחייך חיוך שאינו מופתע ואינו נרתע.
הוא מותח את הידיים ונותן לי לנשק אותו. הוא שואל "לא מושלם?" ואני מיד מרגישה משהו מושך אותי אחורה, והנה אני שוב פעם, בדמיוני, קשורה וקבורה בחול ושותה את השתן שלו. אבל הרגל שלו קרובה, חמה ונעימה לי, ואני מסתכלת רחוק אל הים והשמיים מאחוריו, וחושבת, יש זמן. ואני מנשקת את הרגל שלו נשיקה נוספת ואומרת לו, "כן. מושלם".
