ירקרקות האופר

גבר: הר-הר-הר! אני פיראט אמיץ!
אישה: אבוי! אני נערת סיפון הקשורה אל התורן!
גבר: הר-הר! עכשיו את לכודה! לא תימלטי!
אישה: מה תעשה לי?
גבר: הר! מה אני אעשה לך?
אישה: מה תעשה לי?
גבר: מה אני אעשה לך, את שואלת? [חופן את סנטרה בידו השמאלית. ביד ימין יש חרב].
אישה: כן, מה תעשה לי?
גבר: אני אעשה לך...
אישה: כן?
גבר: סשן!
אישה: הידד! אני רוצה שתדע שזה בהסכמה.
גבר: זה חשוב לי מאוד לדעת.
אישה: לא איכפת לי, נבל! עשה בי כרצונך! אבל כל עוד זה ברצוני.
גבר: זה ברצונך?
אישה: ברצוני לגמרי!
גבר: כי אני הולך להוריד לך את הבגדים!
אישה: נבל! אשמאי! מנצל את תומתן של נשים חסרות ישע!
גבר: הי, מותק, סליחה! סליחה! תשכחי מזה. את יפה עם בגדים. את מעדיפה כוס קפה? יש לנו קפה. תה, מותק? קפה? תה?
אישה: אל תקרא לי מותק!
גבר: סליחה.
אישה: ותקרע לי את הבגדים, מה קורה לך?
גבר: סליחה. [איבחת סכין אחת מדוייקת אחת. הבגדים צונחים לצידה של נערת הסיפון. חמוקיה משתזפים בשמש].
אישה: וואו.
גבר: תודה, מותק.
אישה: רק... בחור... עם המותק...
גבר: אוי, סליחה. עכשיו, כלבת אשפתות, עכשיו, עכברושית של הים, תחטפי מנחת זרועי! ישבניך יאדימו כיין!
אישה: אוי לא! יש!
גבר: וכל זה יהיה...
אישה: אוי... כן?
גבר: בהסכמה. את מסכימה?
אישה: כן! איי!
גבר: את מסכימה עוד פעם!
אישה: כן! איי!
גבר: מה עם עכשיו?
אישה: איי! כן, בטח! איי!

[מסך]

1. היום יום שני.
2. אני מייאש את קוראי. זה ידוע. הנה אתם מחכים לקצת תוכן ירוק ומחכים ואני משחית את מילותי ארצה במקומות אחרים. לו היה בכיכר השוק עמוד, מזמן היו מגלבים אותי על גביו.
3. מממ.
4. חמלתי, ובחמולי שוכבה מעלי אישה טובה. בידה האחת היא מלטפת את פני. וזה לא שיש לה רק יד אחת, כן? בידי האחת אני חופן את ישבנה ומכאיב לה. וככל שאני מכאיב לה יותר -- היא יותר מחייכת.

מישהו לוקח לי את האייקון. גור לך, ידידי. גור לך.

יש לי רק דבר אחד להגיד. כן?

מרי לואיז פארקר? בת 43.

1. נדב מת. הוא עדיין חייב לי קפה. קפה ברצינות, הוא אמר, לא כמו בפעם הקודמת, שהחברים שלי הפריעו לנו. הוא צחק על הקפה בבית שלי. התכוונתי להחטיף לו על זה. אז הוא יהיה חייב לי קפה, ואני אהיה חייב לו מכות, וככה זה יישאר.
5. אני חושב שאם אני אקרא עוד דיון אחד שפותח מטיף בדסמי מטעם עצמו, אני לא אהיה מסוגל להכנס לאתר הזה יותר. וזה חבל. אני אוהב את האדום והשחור ואת כלובי ואת ברכה, הסאבית מהפינה למעלה. יותר ויותר אני בעד קודים ברורים של התנהגות ומכות עם קיין. כמו במנדט הבריטי.
2. אני לא ישן כבר כמה ימים. זה לא שייך לנדב, זה שייך לחוסר היכולת שלי לישון. זה נותן לי זמן לחשוב.
3. אחת המטרות החדשות שלי בתור אינסומאניאק היא לגלות מי לוקח את העיתון שלי כל בוקר, פותח אותו, קורא, ואז לוקח את שטיח הכניסה שלי, מקפל אותו, ומניח את העיתון הפתוח עליו. אני רוצה לשאול אותו מה משמעות הטקס המוזר הזה, ומתי מקריבים את העז. וגם לבקש ממנו להפסיק לקרוא את העיתון שלי.
4. בעצם אני שמח על חוסר השינה הזה. יש לי על מה לחשוב לאחרונה -- על כיוונים והזדמנויות ואיפה כדאי להיות אופטימי ואיפה כדאי להבין שאם פיספסת את זה, פיספסת את זה, וככה זה הולך להיות. זאת בעצם הדרך היחידה להיות אופטימי -- לדעת להרפות.

בעדה שלי, לא אומרים "גררר". אבל בהחלט אומרים "ררררר".

1. אני מתחיל להרגיש בך במקומות משונים מאוד. בכלל לא חשבתי שניפגש בזמן הזה ובתקופה הזאת. אני רווי עדיין באדים הרעילים של הדבר הקודם הזה. חשבתי שלא תרמזי על קיומך לפחות לפני Q3, אלפיים ושמונה.
2. אבל הנה את במקומות משונים, עושה דברים שלא עשית אף פעם: מנשקת את השוט. מניחה מפתח בכף ידי ושותקת. מחייכת חיוך שלא הכרתי בעוד אני איתך, במיטה הזאת, מונע ממך לישון.
3. ככה שייתכן שאת מישהי אחרת ממה שחשבתי, מישהי שלא חשבתי על שכמותה. ואת זרה לי: אני לא מכיר את החיוך הזה ואני לא מכיר את הדרכים המשונות שלך. חייתי כל כך הרבה זמן כשאני מתוודע לדבר הקודם שהיית קודם, והנה את אחרת.
4. תשתני, תשתני. גם אני אשתנה.
4.5. אף פעם לא התיימרתי לדעת איפה את ומה את עושה. אבל לאחרונה חיפשתי מישהי שדומה לך במקום שדומה למקום הזה. וכל צעד היה הבטחה שזה שאחריו יהיה קרוב יותר למי שלא תהיה, זו שהייתה דומה לך, וכל צעד הוביל אותי הרחק. לא חיפשתי באמת, ולכן לא התאכזבתי; לא אותך, ולכן אני לא הולך בכעס או בעצב. ועדיין המקום ההוא נראה הרבה יותר חשוך ופרוץ לרוח ובלוי ועצוב.
5. וחוץ מזה, יש לנו הרבה זמן. גם אם אני אמשיך לחייך ולהרים עיניים לשמש ההולכת ומתעצמת בשמיים, שנינו יודעים שהרבה דברים אפלים וגדולים יתגלגלו לפני שנהיה מוכנים להפגש. אולי הקיץ צריך להעלם ולהתאפל ולהתקרר לפני שיהיה טוב באמת. אולי צריך לחכות לרבעון השלישי שיתחיל.

1. אני רוצה לשיר, כבר מזמן לא רציתי לשיר כל כך. לקרוע את הגרון, להפיל איזה קיר עם הקול שלי.
2. אני רוצה לעשות סקס, כבר מזמן לא רציתי סקס כל כך. אבל לא כזה כמו שהיה לי לאחרונה, נהדר כפי שהיה, לא: אני צריך מין סקס כשה שיש לו ראשית ויש לו אחרית.
3. אני רוצה לכתוב, כבר מזמן לא רציתי לכתוב, כבר מזמן לא רציתי לברוא משהו כמו שאני רוצה עכשיו.
4. אני רוצה להרביץ לה. אף פעם לא רציתי להרביץ לה, אבל אני רוצה עכשיו. אני רוצה לשמוע רעש כזה כשהאגרוף שלי יעבור דרך הראש שלה.
5. אבל במקום זה אני אשיר ואכתוב.
6. ואולי בקרוב...

הו, העולם סחרחר עלי. על הבירה של אתמול, בעת יושבנו על קצה הבר ובוהנו בבחורות שבן שיחי רצה לקחת איתו, ולגדל, ולחבק, ולהאכיל, ולקרוא להן ג'ורג' -- על הבירה של אתמול היה כתוב באותיות של דיוויד 16, "זהירות! בירה חזקה!"
אבל לא שעיתי, וכעת כואב לי הראש וגם להרים את יד שמאל זה לא כזה תענוג. אז היא נחה על השולחן ויד ימין עושה את כל מלאכת ההקלדה. זאת בירה שנותנים לה להבשיל איזה שנה, ואז יש בה 14% אלכוהול. היא גם מתוקה מאוד, בכלל, בירה של כוסיות. כי איזה כוסית משתכרת ממשהו שמקביל לשתי כוסות יין. או שהייתה עוד שתייה, אבל היא הוזמנה אחרי שאיבדתי את הזיכרון שלי לטווח קצר?
אני רוצה לראות מה קורה למוח שלי בכל מיני מצבים, לחלק הלשוני שלו: אם אני ממשיך להיות רהוט כשאני שיכור, אם אני מצליח לשמוע את המשפט שאני כותב גם כשהראש שלי מרגיש כאילו שמו את ירושלים בפנימו. לאחרונה גיליתי שהיכולת הלשונית שלי אובדת כשקורים כמה דברים בתוך הראש שלי -- דברים שלא ידעתי לשים להם שם, אבל מומחים שפגשתי לאחרונה קוראים להם "הפרעות קשב" (גם אם הסיינטולוגים לא מסכימים). אבל כשאני עירני, כשאני מרוכז, אבל האלכוהול זורם לי דרך הורידים (או משאיר שאריות מטונפות של עצמו במוח שלי לילה אחר כך), אני חזק, אני פועל, אני מסוגל לכתוב. זה משמח אותי במידות שקשה לכם לתאר. כמו שהבחורה ההיא בקצה הבר בטח הייתה משמחת את רעי לדרינקינג.