"זה בחיים, אבל בחיים לא יקרה".
"את עוד תתחנני לזה. ותתחנני יפה".
*****
המים רותחים על העור שלה. מתחת לפופיק, החגורה המתכתית נוטפת מים וסבון. האזיקים האלו שנדבקים בוואקום לחרסינות הם תוספת חדשה למקלחת שלנו ואני נהנה להסתכל עליה, פשוקת רגליים וידיים, כאילו מחכה לחיבוק. "המון צעצועים יש לי פה", אני מעיר, ומשחק לה עם הפטמות. מדד האנחות עלה משמעותית בשבוע האחרון ואני יודע שעד כמה שחם ורטוב פה בחוץ, בתוך החגורה זה מערכת מטאורולוגית אחרת לגמרי. אני שולף מפתח והעיניים שלה נפתחות רחב-רחב.
"אל תדאגי", אני אומר מבעד למים, "זה רק בשבילי".
אני מלטף את הזיפים בני השבוע ומתרפק עליה ועל הקולות שהיא מפיקה. מבעד לפעיות חסרות האונים נשמע שהיא אומרת משהו. משהו כמו...
"את שואלת כמה זמן?"
היא מהנהנת.
אני מניח יד על החרסינה, ליד הראש שלה, ומתקרב קרוב-קרוב לחיבוק, ונכנס אליה בלי הרבה גינוני טקס. החרסינות מהדהדות מים זורמים ואנחות. "מה יקרה לך אם תגמרי?" אני שואל באוזן שלה אבל היא מעבר לשלב המילולי. אני מזיין אותה לאט. "את אוהבת מים קרים?" היא גונחת לשלילה. "את תרצי להיות פה מתחת למים הקרים עד שנלך לישון?" האנקות מתגברות: יותר קשה לא לגמור כשאומרים לך עד כמה שאסור לך.
"מה שנעשה זה ככה", אני אומר, "מותר לך לגמור -- תני לי לסיים -- פעם אחת על כל פעמיים שאני גומר לך בתחת. זה נשמע לך הוגן?" זה לא נשמע לה הוגן, ונשמע גם שמתחיל להיות לה קשה באמת. "את צודקת. כל שלוש", אני גונח, מתקשה גם כן. החרסינות סואנות עכשיו. אני חושב על השכנים שהאמבטיה שלהם צמודה לשלי וזה מדליק אותי עוד יותר. "והנה הקטע, את תצטרכי לשכנע אותי".
אני גומר בתוכה ומשאיר אותה שם לטפטף.
****
הוויסקי שוחה לי בראש כשהיא פותחת את הדלת ואני הולך עד הכורסא ונוחת שם. היא באה אל הספה, על ארבע וחתולית, פורמת לי את המכנסיים בלי לשאול. אני מניח את הראש הכבד שלי על הכורסא ומלטף את הראש שלה ומעיר שהתגעגעתי להיות בתוך הפה החמוד הזה.
"אולי", היא מהמהמת לתוך התחתונים שלי, ולא מוסיפה.
"אולי מה".
"אולי. שאתה יודע,"
"אני יודע אבל אני רוצה שתגידי", אני אומר.
"אולי תזיין אותי בתחת".
"נה", אני אומר. "תמצצי".
****
"אבל עבר שבוע מאז שהבטחת", היא בוכה לי באוטו, ואני חושב על הזיפים שלה גדלים בתוך הכלא שלהם והזין שלי עומד כל כך מהר וכל כך חזק שאני צריך לחנות בצד הדרך ולזיין לה את הפה.
"הפה שלך מספיק לי", אני אומר למאחורה של הראש שלה. אני אוהב לנהל איתה שיחות חד צדדיות. "מה שהבטחתי זה שתצטרכי לשנות את דעתי".
****
אני נכנס לסלון ושם, על השטיח, מחכה לי תחת ממלמל.
מאחורי התחת יש ראש שמונח יפה על הרצפה ומתחתיו יש רגליים פשוקות. מילמולים עולים מאיזור השטיח, ועד כמה שאני יודע הם יכולים לעלות מהחור המוצג לראווה בין שתי הלחיים שרצועות נאות מחבקות אותן בדרכן לחגורה על המותן.
"בבקשה בבקשה תזיין אותי בתחת", אומר התחת ומעכס בפתיינות.
"לא יודע".
"כדאי לך כל כך!"
"למה".
"התחקנתי והתכוננתי ו--"
"לא ביקשתי".
"והוא כל כך צר ונעים ומחבק! ויהיה לך כיף!"
"לא יודע אם בכלל יש לנו חומר סיכה, והכל סגור כבר. תביאי את הפה".
"לא צריך לוב!" מוחה התחת. "הרוק שלי יספיק--"
"בטוחה?"
"בבקשה בבקשה בבקשה --"
"וואו", אני אומר. "זה נשמע שאת ממש רוצה שאני אזיין אותך, תחת".
"כל כך. כל כך בבקשה".
"את תבכי?"
התחת עוצר את עיכוסיו ונראה שהוא חושב. לאחר זמן מה: "מבטיחה".
"מבטיחה?"
"מבטיחה".
