ירקרקות האופר

מחר אתה תקום ותחייך.
זה נכון, מזג האוויר בפנים היה רעוע בימים האחרונים. והתחזית מבטיחה לך ים גבה גלי וירידה חריפה במידות החום. לידיעת הרוחצים בים האהבה, היא אומרת, אל תתפלאו אם הכנרת נהפכה לשלולית. אתה יכול לחשוב על זה כל היום: על זה שהמורה לגאוגרפיה בכיתה ג' אמרה שפעם, לפני הרבה מאוד שנים, הכנרת הייתה ים עצום, פראי וסוער. אתה יכול לחשוב על זה כל היום: לוויתנים קופצים מעל פני המים של הכנרת. אבל זה לא יקרה: מחר אתה תקום ותחייך.

אתה תשכב והידיים מאחורי הראש, תבהה בתקרה, תשאל את עצמך מתי ראית אותה לאחרונה, על סדקיה והטיח המתקלף. מתי ראית את הרווחים שבין המרצפות במרפסת, או שמת לב שהצבע החדש על הבית ממול נראה כמו עכבר רעב. שלווה לא מוכרת תשתלט עליך. החיוך יעמיק, יתחזק, וימצא אחיזה בקמטים שבעיניים ובמצח.

אתה תחבר רשימה של דברים לעשות מעכשיו. את רובם תשכח אחר כך. לא נורא.

קודם כל, אתה תחליף מיתרים בגיטרה הישנה. אתה תזיז את כיסא הנדנדה למרפסת. אתה תשב ותנגן.

כל יום, אתה תשאל את עצמך שאלה. בכל יום אתה תענה לעצמך על שאלה. הנה שאלה: כשמנסרים ענף של עץ, מאיפה מנסרים אותו?

אתה תסתכל על השמיים, תחפש סימנים לגשם, תנשום את האוויר. תחכה.

אתה תישן לבד.

אתה תשנה את החיים של מישהו, רק במעט, בכל יום. כל יום אתה תגרום למישהו לשאול את עצמו שאלה. אם הוא יענה על השאלה בעצמו או לא, זה כבר עניינו של המישהו.

אתה תשמור על הכלים שלך נקיים, מסודרים ומשומנים היטב. אתה תחדד את הכלים שלך עד שיפלחו שיערות שיפלו עליהן, תועות, מהראש שלך.

אתה תסתפר. אולי.

אתה תחכה לגשם.