לפני 3 שנים. 10 בינואר 2021 בשעה 9:25
לא תמיד, אבל לעיתים, בא לי למחוק את כל הנסיונות הבדסמים שלי מהמוח ולגשת למפגש הבא כמו ילד: עיניים מתרחבות בתדהמה מול הטריוויאלים שבדברים. כמו צמרמורות העונג המרתקות, המשתקות, של הפעם הראשונה.
ולעיתים מזומנות יותר, הזיכרון מספיק. הוא לא רק מספק נחמה ברגעים משעממים, אלא צובע את ההווה. כשאתה מכה, אתה לעולם מכה את הטוסיק הראשון שפגשת, לעולם מנשק את הבוהן הראשונה.
