התעלסות. לפעמים יש סיבות פיזיולוגיות ונפשיות שאתה מוצף תאווה. לא חרמנות, לא הדבר העייף והמגשש הזה, אלא תאווה מלאה ועגולה ושלמה כזאת שמעירה כל תא על העור שלך ושוטפת לך את המוח. מספיקות מילים, כמו עסיסית, כדי להעיר אותך. לפעמים הסיבה היא רק אסוציאטיבית, לא רגשית: אתה מטייל לך במוח של עצמך ופוגש מחדש זכרונות. אתה חושב על הלילה הזה, עם ההיא, והסוף שלו מתנגן לך לאט לאט בזיכרון: שכבתם אז. הזיכרון כמעט חד, אבל אתה לא מאמין לו: באמת התפשטתם? באמת היא הייתה -- אתה אומר, כאילו אתה בן חמש עשרה שוב -- עירומה? ברגעים כאלו מעשה התאווה נראה כמו העזה עצומה לאין שיעור, ומתוקה ונהדרת עד אין ספור יותר בגלל זה. נשמות טהורות מאיתנו חושבות שסקס תמיד צריך להשמר כזה, שאסור לעשות אותו שלא מתוך התרגשות עצומה של רגש, וברגעים כאלו קל להנהן: כן. רק ככה זה צריך להראות.
הדטונציה הרגשית נשארת איתך גם אחר כך. דברים שבדרך כלל מספיקים לרצות את החרמנות היומיומית ולמודת הסבל שלך נראים לא במקום: מכות? חבלים? המוח שלך לא מקבל אותם כאובייקטים ראויים לתאווה החדשה שמתרגשת עליו. אבל דברים שלעיתים נראים לו פליליים מרוב בנאליות משרים עליו אושר עצום: זין. נכנס לכוס. איש ואישה מחזיקים זה את זו. חזה חשוף ורך. קונדום מציץ מתוך מעשה המשגל. אתה חיה ברגעים האלו, כי ברגעי התשוקה שלך אתה תמיד חיה. בדסמ בשבילך זה כמו כלב שמסתכל על אייפוד. מין. מין. תנו לי אישה רכה ועגולה להלילה, למחר, לכל לילה. שמרו את שוטיכם בארון, את מניירות העבדות, את הסאדיזם, תרחיקו אותם ממני. אל תענו אותי ואל תבקשו ממני להכאיב לכם, רק תנו לי לספק את עצמי ברוך בשרכן.
אחרי כמה ימים זה עובר.
לפני 17 שנים. 5 בנובמבר 2007 בשעה 1:21
