היא מזיינת לי את הצורה. במטבח אני שומע אותו חותך סלט.
אני קשור למיטה שלו. החזה שלה עולה ויורד מולי. היא מחליקה על הזין שלי. נאנחת. הדלת פתוחה, ואני מסובב את הראש ומביט בה. לסדינים יש עדיין ריח של מרכך כביסה. אני שומע אותו מדליק את האש ומניח משהו על הכיריים. הכוס שלה אונס את הזין שלי: מכווץ ולופת, מרפה ומתחכך. כשהיא עולה במעלה הזין שלי היא נושמת וכשהתחת שלה נוגע ברגליים שלי היא משחררת אנחה גרונית.
וכל מה שאני יכול לחשוב עליו זה על מעיין מי'2. זה מטומטם לחשוב על זה בזמן שהכוס שלה מטפטף טיפות של עונג לא מהול על הזין שלי, אבל הנה מעיין מי'2 מפלרטטת איתי ליד הברזיות, מושיטה יד ומזיזה כאילו בהיסח הדעת את השיער הארוך מהעיניים שלי. הנה מעיין לוחשת לי שהשיר שכתבתי ממש נוגע בה. והנה מעיין בטיול השנתי, מתמזמזת בהסעה עם החבר שלי יואב, והנה אני מנסה לא להסתכל בהם, מחזיק את הילקוט על הברכיים כדי להסתיר את הזקפה ששורטת לי את הג'ינס.
"הזין שלך כל כך גדול!" היא צועקת, ואני חושב לעצמי שהוא בעצם די בינוני, והמבט הפנימי שלי מדלג בין מעיין מי'2 לבין בעל הבית. אני שומע אותו הולך במטבח, אני שומע אותו מקלל לעצמו בשקט. פתאום אני שומע את מה שהיא אמרה דרך האוזניים שלו: "הזין שלך כל כך גדול!" -- העונג עצום ופתאומי כל כך שאני צריך להתאמץ לא לגמור כאן ועכשיו.
היא רואה שאני הולך למקום אחר ונותנת לי סטירה קטנה. החריפות המתונה של הסטירה מקהה לרגע את הקנאה, הקנאה התהומית, באיש שחותך סלט עכשיו.
היא קוראת לעבר הדלת, "אני גומרת!"
כל כולי מרוכז עכשיו בזקפה אחת, שם במטבח, ששורטת למישהו את הג'ינס.
(פרק 2 פה)
