הייתי באיזה מקום עם טלוויזיה באיזה לפנות בוקר לאחרונה, וגיליתי שיש ערוץ חצי-פורנוגרפי, חצי-אוטומובילי בכבלים. קוראים לו אגו. זה משהו טוב, תאמינו לי. אנשים שיש להם טלוויזיה 24 שעות ביממה אמרו לי שיש שם גם שידורים של משחקי פוקר, שזה כמו גולף בטלוויזיה אבל פחות מעניין.
בכל אופן, זיפזפתי שמה ופתאום ראיתי תוכנית פורנוגרפית על אנשים שאני מכיר. זה היה משונה מאוד. אמילי הכינה קפה ומאסטר F הסביר מה עושים עם סד או עם צלב, ואז אוליב הסביר מה זה הכלוב, והיו שם עוד כל מיני. מישהו עשה מהסוטים שלנו סרט!
זה גם היה סרט סימפטתי ולא נרתע באופן יוצא דופן. בדרך כלל כששולחים עיתונאי (בדרך כלל עיתונאית) כדי לעשות כתבה על הקהילה הזאת, יוצא מין קטע של בת 15 שהכותרת שלו יכולה להיות "אוי, איכככככככככ!" והנה הפעם נתנו לאנשים האלו לדבר. שאלו אותם שאלות חכמות. רצו לשמוע מה הם אומרים. ונדמה לי שגם השאלות שנשאלות ולא שומעים על המסך היו רגישות ובוגרות יותר, כי הדוברים -- ובמיוחד אמילי -- לא מנסים להתגונן או לתרץ, לא נוקטים באפולוגטיקה, לא מדברים במין בהילות וכחנית שמאפיינת מי שמרגיש שהוא תחת התקפה. זה נדמה שלו לרגע, נורמלי: מדבר על שוטים, אמילי עושה עם שתיים סוכר. זה הבמאי בחר לשים בסרט. זה כמעט מרגש, לראות שמישהו מדבר על הסטייה שלנו בצורה בוגרת ורגועה. זה רוב האנשים פה לא מצליחים לעשות.
אז קודוס.
לפני 17 שנים. 15 בנובמבר 2007 בשעה 13:36
