זאת פנטזיה עתיקה, בת כמה חודשים כבר, ואם הכל נשמע אוננותי במקצת תעצרי אותי אבל תסלחי ותביני. משהו מתחיל -- אבל אין בו את הקצב הטבעי שדברים קורים בו בדרך כלל בימינו, את יודעת, השחרור המיידי, החייתי, הבכחנלי, הרצון לקרוע מיד את הבגדים האמיתיים והמטאפורים. במקום זה יש בהתחלה הזאת נופך וינטג׳י, רמז לזמנים פחות ממהרים. משהו אבירי -- במובן הימי-ביניימי של המילה, של courting שבאמת התרחש ב-court. משהו ג׳נטלמני -- במובן החיזורי של המילה, של תפתח דלתות ותביא פרחים לפני שאתה מקבל לגעת ברטוב.
כמובן שבפנטזיה הזאת זו קצת העמדת פנים. אמנם הכל מתרחש מאוד לאט, אבל קריעת הבגדים המטאפורית אם לא האמיתית התרחשה לפני שהז׳יטונים סודרו על לוח המשחק. הכוונות הובעו במובלע מראש והוכחשו במפורש כמעט מיד. נהייתי תיאורטי מדי? תיכף אתקן.
איפה נתחיל? מעט אחרי ההתחלה: נאמר, בחור ובחורה נפגשו להם וגילו אחוות-סוטים זה בזו והנה הם פוסעים להם בנחת באותה דרך שבימינו, כאמור, רוב האנשים נוהגים לשעוט בה במאתיים קמ״ש. אבל בעוד שצד אחד -- נגיד, הבחורה -- יודעת בדיוק לאן הולכים ובאיזו שעה היא מתכוונת להגיע לכל נקודת ציון, הצד השני -- נגיד, הבחור -- הולך כסומא. הוא יכול לנחש לאן הולכים אבל כלום לגבי הקצב, או אם הצעד הבא יהיה הצעד האחרון בדרך. האפקט הפסיכולוגי של הפער הזה עתיק כמו ההיסטוריה של הפות: כיוון שהוא לא יודע מתי מגיעים הוא מת להגיע כבר, אבל יודע שללא איפוק מצידו הוא לא יגיע לשום מקום. כיוון שהיא יודעת שכל עוד הם עוד לא הגיעו, כל הכוח בידיים שלה, היא יכולה להנות בנחת מהנופים הקטנים לצד הכביש.
עדיין קצת תיאורטי, מה? אוקי: הוא רוצה לראות מה מתחבא מתחת לבגדים שלה אבל המתח הזה שנבנה רק לפני שרואים מענג אותה: הנה המבטים הכמהים, הצורך שגובל בחוסר אונים. והיופי הוא שלבדסמ יש יכולת לקחת את התסכולים האלו ולהעלות אותם לרמה מפלצתית. הקצב יכול להיות כל כך איטי שהוא הופך תסכול לעינוי, והתחנות בדרך מתרבות: אולי כל מה שהוא יקבל הערב זה מגע מרפרף, כמעט ולא נוגע, של השפתיים שלה על שלו. לא נשיקה עדיין, רק טריילר לנשיקה, שהופך את הרעיון של נשיקה אמיתית לכל כך הרבה יותר גדול ומפתה. ואולי הפרסים בדרך הם בעלי ערך כל כך מפוקפק שקשה לכנות אותם פרסים: אולי היום הוא יזכה רק להריח לה קצת את הגרב. לא את זאת על הרגל, זה פרס גדול מדי, אלא אחת משלשום, שתולה על קצה סל הכביסה. לא להרים ולגעת בה בידיים, זה גם מוגזם, אלא להתכופף או לכרוע ולהריח אותה איפה שהיא מונחת. לא להתחפר בתוכה עם האף והפה, זה ממש פרס שהוא עוד לא ראוי לו, אלא קצת ממרחק, רק בטווח כזה שבו הריח מתחיל להיות נוכח. כמובן שבשלב הזה הבחור עשוי להגיד לעצמו בכעס (אבל בשקט) שהוא בכלל לא אוהב להריח רגליים, שהרעיון משפיל והרעיון של לקרוא לשום-כלום הזה פרס משפיל עוד יותר, ואם זה המצב -- אז הצלחנו.
כאן חשוב לעמוד שנית על הפער בינו ובינה. הבחורה בדוגמה שלנו היא אדם בשר ודם עם רצונות ומאווים בריאים, וגם לה כל הלאט הגרוטסקי הזה יכול להיות מתסכל. אבל מה שאסור לו לא בהכרח אסור לה, וגם אם נדרשת ממנה רמה מסויימת של איפוק (ואופי סבלני) כדי להנות מהפנטזיה הזאת, הרי שיש הרבה סיפוקים לא קטנים שהיא יכולה להרשות לעצמה להנות הם גם כשלו אסור. הפעם את לא צריכה להגיד, הרגשתי שנהייתי תיאורטי בעצמי והנה אתקן: למשל, לו אסור עדיין לראות מה מתחבא מתחת לבגדים שלה (וכל תחנה קטנה בדרך בין הלבוש לעירום יכולה להיות רגע מכונן) אבל זה לא אומר שבדייט הראשון היא לא יכולה לקחת אותו הביתה, או לסמטה נחמדה ומוארת, ולהנחות אותו להראות לה מה יש לו שם מתחת. (ואחרי הכל, למה לא? הוא עומד למבחן והיא לא: היא צריכה לוודא שמה שיש לו זה מה שהיא רוצה). ומכאן הדרך קצרה -- חיחי -- לתיבת פנדורה של הנאות שמותרות לה אך לא לו, ואני מניח שמי שקראה פה קצת יודעת למה אני מכוון.
הנה עוד: זה להם כבר דייט כך-וכך והם בסלון, והיא אומרת לו שהיא ממש רוצה כבר להיות עירומה לידו, אבל לו עוד לא מותר לראות. והיא מנחה אותו לעצום עיניים. אין פה אפילו את הנחמה הקטנה שבקשירת העיניים, אלא כורח בלתי פוסק להתאפק מלפקוח אותן, מלווה בידיעה הצורבת שכל מה שהוא צריך לעשות כדי לראות את כל מה שהוא רוצה לראות זה לתת לאינסטינקט הפשוט לנצח. הוא נאבק, והיא מתרווחת בנחת על הספה: הם מדברים על הדברים שמעניינים אותם, והיא ממוללת שד, יודעת שאין לו מושג שזה קורה עכשיו, שהיא נוגעת בעצמה, שהוא היה משתגע אם היה יודע. עוד: לו אסור לשלוח ידיים, אבל היא כבר מטיילת על הגוף שלו בבטחה של היכרות ארוכה. אפשר לקפוץ קדימה בזמן (בפנטזיה מותרים קיצורי דרך): היא מסבירה לו שהוא צריך להפוך להיות גאד-דאם טוב מאוד בלאכול לה את התחת לפני שהוא יזכה לראות לה את הפות. מין אמיתי, כמו של אנשים רגילים? היא מסבירה לו שזה לעולם לא יקרה, שהסיום המתוק שהוא יכול לצפות לו הוא לנשק וללקק, וגם אם זה שקר מוחלט הוא לא יודע את זה, הרי הוא כושל בדרך הזאת עצום-עיניים, מחזיק ביד שמובילה אותו.
